סיכום ה TMB

טוב, אז בפוסט הזה אנסה לסכם את ההכנות שעשינו לקראת השביל, ועוד כמה עניינים מסביב.

תאריכים:
עשינו את השביל בין ה 2.7 ל 12.7. הבנתי שזה די תחילת העונה. מזג האוויר שהיה לנו היה מצויין, חוץ מביום ההליכה השני, שהיה טפטוף כל היום, וערפל מפחיד במעברים. היה עדיין הרבה שלג במעברים, והיו לא מעט חציות של מקטעי שלג באורכים שונים. בדרך כלל לא מאוד ארוכים.

מסלול:
הלכנו את המסלול המקובל, מ Les Houches (לה זוש, אל תשאלו אותי איך זה עובד בדיוק) נגד כיוון השעון.

1. Les Houches -> La Contamines-Montjoie (דרך הוריאנט הרגיל, לא דרך קרחון Bionassey)
2. La Contamines-Montjoie -> Refuge du Col de la Croix du Bonhomme
3. Refuge du Col de la Croix du Bonhomme -> Chalet Refuge des Mottets (דרך המסלול הרגיל, מעבר ב le Chapieux)
4. Chalet Refuge des Mottets -> Courmayeur (הגענו עד לרפיוג' Maison Vieille וירדנו משם לעיירה בטרמפ)
5. Courmayeur -> Lavachey
6. Lavachey -> La Fouly
7. La Fouly -> Champex-Lac
8. Champex-Lac -> Col de la Forclaz
9. Col de la Forclaz -> Tre la Champ (דרך Trient בתחילת היום, ומ Col de Balme דרך הוריאנט הקל יותר שיורד ישר ל La Tour ולעמק)
10. Tre la Champ -> Refuge de la Flegere (דרךCol de Montets בוריאנט שעוקף את הסולמות בעליה)
11. Refuge de la Flegere -> Les Houches

לאורך השביל בדרך כלל הזמנו מקומות ערב לפני, בטלפון שלנו או שביקשנו ממישהו ברפיוג'/מלון שהיינו בו שיתקשרו עבורנו. היו כמה מקומות שבהם פשוט הגענו וקיוינו שיהיה לנו מקום. לא תמיד היה ברפיוג' הראשון ששאלנו, אבל בעיירות בדרך כלל יש כמה אופציות, אז הסתדרנו. פגשנו אנשים שהזמינו מראש את כל הבקתות לשביל. זה נראה לי קצת מקובע מידי, ולא מאפשר לשנות את התוכניות תוך כדי, כתלות במזג האוויר, או ההרגשה הכללית, או סתם חשק.

טיסה:
הזמנו את הטיסה שלנו לג'נבה חודשיים וחצי מראש ב easyJet, והיא עלתה בזמנו€588.81 (שני אנשים, הולך וחזור). ב easyJet צריך לשלם אקסטרה עבור מזוודה בתא המטען (נדמה לי שעוד€46), אז שילמנו רק עבור מזוודה אחת כזאת, ולקחנו את תיק הגב שלי לתוך המטוס. צריך רק להקפיד מראש שתיק הגב לא עובר את גבלות הנפח שהם מגדירים לתיקי עליה למטוס. בגדול, זה יוצא 63 ליטר, אבל יש מידות יותר מדוייקות באתר שלהם. בכל מקרה דחפנו את מקלות ההליכה שלי לתוך התיק ששלחנו לתא המטען, למקרה שיעשו לנו בעיות איתם בצ'ק אין. הטענה של easyJet היא שתשלום עבור תיק לתא המטען בזמן הצ'ק אין יהיה יותר יקר, אבל כשהיינו שם הם הציעו לי להעביר את התיק שלי לתא המטען בחינם. כנראה שזה תלוי בכמה מקום נשאר להם בטיסה הספציפית הזאת. אני מתאר לעצמי שעדיף לא להסתמך על זה.

הסעה לתחילת המסלול:
הזמנו מראש הסעה בחברת AlpyBus משדה התעופה בג'נבה ל Les Houches. המחיר היה€52 לשנינו. בתהליך ההזמנה נתתי להם את מספר הטיסה שבה אנחנו מגיעים, וכשהגענו פשוט ניגשנו לדוכן שלהם וחיכינו לעוד שני אנשים לפני שיצאנו לדרך. ההסעה הורידה אותנו מול המלון שלנו.
נחתנו אחרי הצהריים, והגענו ל Les Houches לקראת ערב, אז לא התחלנו את השביל באותו היום.

לינה ב Les Houches:
בהתחלה ניסיתי להזמין מקום בGîte Michel Fagot ובAuberge le Crêtדרך האתר הרשמי של השביל, אבל הם כבר היו תפוסים לתאריך ההגעה שלנו. אחר כך הצצתי ב Google Maps וראיתי שיש עוד מלון בעיירה בשם La Beau Site, ושם הזמנתי את החדר ללילה הראשון. האמת שלפני שהזמתי אותו, שלחתי מייל לAuberge le Crêt אם יש להם בכל זאת מקום, ודווקא היה להם (למרות שבאתר ההזמנות היה כתוב שהם מלאים), אבל קיבלתי את התשובה שלהם אחרי שהזמנתי כבר במלון. בכל מקרה, המלון היה די במרכז, והחדר היה נחמד ונוח. את ארוחת הערב אכלנו במסעדה קרובה, עם נוף מהמם למעלה להרים.
למחרת טיפה התברברנו במציאת השביל. מסתבר שצריך פשוט ללכת מערבה על הכביש הראשי, לעבור את הרכבל, להמשיך לצעוד לאורך הכביש מתחת לאיזה מנהרה קצרה, עד שמגיעים למבנה גדול עם שלט שכתוב עליו La Grand Balcon. שם לוקחים שמאלה ועולים במדרגות עץ כאלה לאורך המבנה, וזה כבר ה TMB. (יש שלט גם מימין לכביש וגם משמאל לכביש - השביל הוא בעליה משמאל לכביש).

כרטיסי סים לטלפון סלולרי:
מאחר שהשביל עובר בשלוש מדינות שונות, צריך שלושה סימים שונים אם רוצים לגלוש חופשי בלי לדאוג למחירי data מופקעים, או למחירי שיחות לחו"ל. ניסיתי לרוץ לחנות הדואר שבשדה התעופה, בשביל לקנות סים pre-paid שוויצרי, אבל היה שם תור, ולא היה לי מספיק זמן לפני שההסעה שלנו ל Les Houches יצאה. אני מבין שזאת בהחלט אופציה מומלצת ולא יקרה, אם יש זמן. בקטע הצרפתי היה לנו סים שלווינו מחבר מהארץ (של חברת prixtel), שעבד בסדר בשביל שיחות יוצאות (בשביל להזמין יום מראש רפיוג' לערב), ולפעמים גם הצלחתי לגלוש בעזרתו, אבל כמעט תמיד רק דרך הדפדפן בטלפון שלי (לדוגמה - אפליקציית ג'ימייל לא הצליחה להתחבר לרשת, אבל דרך הדפדפן נכנסתי לג'ימייל כרגיל). לא קריטי - העיקר שמשהו עבד. בכל מקרה, ברפיוג'ים/מלונות הבאים היה wifi זמין:

• Les Houches - La Beau Site
• Les Contamines - Chalet-Refuge CAF
• Courmayeur- Domina Home
• Lavachey - Hotel Lavachey
• La Fouley - Cafe Fouley
• Champex Lac - Hotel du Glacier
• Tre-la-Champ - The Boerne

ציוד:
את רשימת הציוד שלי אפשר למצוא פה.
מבחינת מים, סחבנו בקבוק של ליטר וחצי כל אחד. ברוב הימים היו מספיק מקומות למלא את הבקבוק בזמן הצעידה. לא היו קטעים שבהם באמת היו חסרים לנו מי שתיה.
לא סחבנו ציוד שלג, והיו כמה קטעים שזה היה קצת מפחיד. אבל ברוב החלקים שבהם הלכנו בשלג זה הרגיש די בטוח (קטעים קצרים, מזג אוויר טוב ובעיקר ראות טובה - רואים שלא הולכים להחליק עכשיו כמה מאות מטר למטה). בעיקר הלכנו לאט ובזהירות בשביל לא להחליק ולשבור משהו, ולא הייתה סכנה גדולה יותר. גם אם החלטתם לא לסחוב ציוד מיוחד לשלג אל תוותרו על מקלות ההליכה - הם ממש עזרו בשלג.
עם הסמארטפון שלי לא עשיתי יותר מידי, רק מידי פעם מיילים ב wifi כשהיינו ברפיוג' בערב. לא הייתה בעיה להטעין אותו כמעט כל ערב. צריך רק תקע עם שני פינים בלבד (בלי הארקה).
מעילים מבודדים, מכנסי גשם ותיק אחד שכרנו מחברת נובי והיינו מרוצים.

ספרים/מפות:
אני מכיר שני ספרים עיקריים של השביל - שלCiceroneושלFFRandonnée.
את הספר הראשון הזמנתי מראש ישר מהאתר של Cicerone, בעותק פיזי+ דיגיטלי. רפרפתי על העותק הדיגיטלי קצת לפני שהפיזי הגיע, ואת הפיזי לקחנו איתנו למסלול. הספר כתוב מאוד משעמם ובכלל לא נוח. המפות שבו הן סכמטיות לגמרי, ואי אפשר לדעת בכלל איפה אתה נמצא לפי מבט על השטח, הפירוט שלו של המסלול במשך היום מסוכם בצורה לא נוחה למעקב תוך כדי, ובאופן כללי אני לא ממליץ עליו במיוחד. אם יש לכם מאיפה ללוות אותו, הוא יכול להיות קצת שימושי, בעיקר בשביל לקרוא את החלק הראשון שלו, עד לשלב של החלוקה לימים. יתרון אחד שיש לו - לכל יום יש איור פרופיל שלפעמים הוא די נוח, לפחות לדעת מה בערך צפוי בהמשך.
את הספר השני הזמנתי ישר מהאתר של FFRandonnée, בעותק דיגיטלי בלבד. הספר הוא כולו בצרפתית, בקובץ בפורמט של epub. פתחתי את הקובץ, ותרגמתי את כולו לאנגלית בעזרת Google Translate - התוצאה לא מדהימה, אבל בהחלט אפשר לעקוב בעזרתה אחרי השביל ולהבין מה בערך נמצא איפה. בסופו של דבר, אפשר להסתדר באותה רמה כמעט גם במהדורה הצרפתית המקורית, בלי להבין באמת את השפה.
יתרון נוסף במהדורה הדיגיטלית - המפות כולן מתחבאות בתוך הספר בתור קבצי תמונה רגילים. שלפתי החוצה את כל הקבצים, ופשוט הדפסתי אותן על 25 דפים, כל אחד משני הצדדים. עלה לי 50 ש"ח, ויצאתי עם כל המפות באיכות טובה ובקלות. אם מישהו קנה את המהדורה הדיגיטלית, והוא צריך הסברים איך לשלוף את המפות מהספר, אשמח להסביר. התרגום לאנגלית היה הרבה יותר מידי עבודה, וזה לא שווה את זה. לא טרחנו לקחת את העותק הדיגיטלי (המקורי או המתורגם) איתנו למסלול, אפילו שעם הסמארטפון יכלנו להגיע אליו די בקלות במקרה הצורך.

אוכל:
ראשית, שנינו צמחוניים כך שיכול להיות שהקטע הבא בכלל לא יהיה רלוונטי עבורכם.
בערב שלפני היום הראשון, ב Les Houches, קנינו קצת צידה ובקבוקי מים בסופרמרקט המקומי. היה בו מבחר די מרשים, ונראה לי שאפשר להצטייד בו גם באוכל יותר רציני, אם מישהו מתכנן לסחוב ארוחות ערב, ולחמם אותן לעצמו עם איזה בנזיניה/כהליה.
בחלק מהימים קנינו קצת צידה לדרך - לחם/ג'בטה וכמה עגבניות. חיסלנו גם חבילת M&Ms, אבל זה לקח לנו הרבה יותר מידי זמן (= יותר מחצי שעה נטו). בנוסף, סחבנו טחינה גולמית בקופסת Lock & Lock, שבימים הראשונים הייתה טעימה מאוד על הלחם הטעים. אחרי איזה חמישה ימים היא כבר התחילה להתקלקל, וזרקנו את מה שנשאר. היו גם ימים שבהם עצרנו לאכול במקום כלשהו בדרך. בדרך כלל זה כלל חביתה כלשהי, וגבינה.
בערבים אכלנו תמיד בבקתות. רק ציינו כל פעם מראש שאנחנו צמחונים ולא היו בעיות. תמיד סיימנו את ארוחת הערב מלאים.
בבקרים בדרך כלל אכלנו ברפיוג' קצת לחם, ריבה וגבינה, לפעמים היה גם מיץ תפוזים, תמיד היה תה חם.
אני מתאר לעצמי שלעשות את השביל הזה כטבעוני יהיה הרבה הרבה יותר קשה. נראה לי שבכל הארוחות שאכלנו הייתה גבינה, ובהרבה מהם היו ביצים. לסחוב את האוכל לבד ולבשל על המסלול זה אפשרי (אני בטוח שיש אנשים שעושים את זה), אבל זה מוסיף עוד הרבה לוגיסטיקה. וגם להצטייד באוכל יבש לאורך המסלול לא יהיה קל. אני שמתי לב שהיו סופרים קטנים ב Les Houches, Courmayeur, La Fouley, Champex Lac ושמעתי שיש גם איזה חנות ב Trient. יכול להיות שיש גם בעוד מקומות.

אחרי השביל:
סיימנו את השביל ב Les Houches בדיוק כשהגיע האוטובוס של העמק לכיוון Chamonix. מיד עלינו עליו, בלי שהספקנו להוריד את התיקים אפילו. נסיעות באוטובוס הן בחינם למי שישן במלון בעמק, אז נהג האוטובוס נתן לנו להיכנס פנימה בלי לשלם. הנסיעה עצמה לקחה בערך 20 דקות, וירדנו במרכז Chamonix, לא רחוק מה Tourist Information. ה GPS והמפה בטלפון שלי היו מאוד שימושיים בשלב הזה בשביל למצוא את הדרך למלון שהזמנו יומיים מראש. חיפשנו מלון דרך אתר התיירות של העיירה, ומצאנו את Hotel les Cretes-Blances. החדר היה קצת קטן, אבל נקי ונוח, והמיקום שלו גם היה די מרכזי, ולא רחוק מה Tourist Inromation.
בערב גם הזמנו הסעה חזרה לג'נבה ליום המחרת עם AlpyBus, במחיר דומה (אולי €2 יותר כי לא הזמנו מראש).
ב Chamonix היה נחמד מאוד. המדרחוב מלא בחנויות ציוד טיולים, מה שתמיד משמח אותי. באופן כללי הנופים מלמטה מדהימים, ורק צריך להרים את הראש בשביל לראות את המון-בלאן ממול, או את La Brevent בצד השני (ולדמיין שכמה שעות קודם היינו למעלה). העיירה מאוד רגועה ונחמדה בשביל להעביר בה יום מנוחה אם רוצים.
הגענו לג'נבה יום לפני הטיסה חזרה (שיצאה בשש בבוקר למחרת), וסבלנו מאוד. היינו בעיר ביום ראשון, ומסתבר שהיא הייתה כולה סגורה. לא היה בכלל מה לעשות, וסתם הסתובבנו לנו ומרחנו את הזמן. למזלנו היה שוק קטן לא רחוק מהמלון שלנו, אז קנינו משהו פשוט לאכול. הבנו שגם לא בראשון ג'נבה היא עיר די משעממת.

בהצלחה לכם, ואל תהססו ליצור קשר אם אתם מעוניינים בעוד פרטים על ה TMB.

את אלבום התמונות המלא שלנו אפשר למצוא פה.

יום 11: Refuge de la Flegere -> Les Houches

Learn more ›

מצנחי רחיפה ממריאים מ Plan Praz

יצאנו די אחרונים מהרפיוג' בבוקר, אחרי שכל הזוגות האחרים הקדימו. השביל המשיך לאורך קו הגובה, כל הזמן המון-בלאן משמאלנו, ו La Brevent מימיננו. ההליכה הייתה די קלילה עד שהגנו ל Plan Praz, שם תיכננו לקנות משהו לאכול לפני העליה. לצערנו, תחנת הרכבל שם הייתה סגורה כשהגענו, ולפי מה שהבנו היא נפתחת רק ב 11:00. אז המשכנו בלי אוכל. מ Plan Praz השביל התחיל לטפס למעלה די בתלילות, בזיג זגים למעלה לכיוון Col la Brevent, שם השביל גם פוגש את ה GR5 שמגיע מצפון. העליה הלא קלה לקחה לנו קצת פחות משעה, עד למעבר, אבל משם הדרך הייתה שוב פעם מלאה בשלג, ועדיין קצת קשה לפעמים.

מבט על הרכבל בפסגת La Brevent מ Plan Praz

Col du Brevent

קצת אחרי Col de Brevent ראינו יעל הרים די מקרוב, ומעט אחר כך היינו בתוך איזור סגור מכל הכיוונים במצוקים ושלג. הכל היה שקט לגמרי וקריר, ולא היו מטיילים אחרים בסביבה. היה מאוד יפה שם.

יעל מקפצת בהרים

אחרי עוד קצת הליכה בצד הצפוני של הרכס (כך שהמון-בלאן מסתתר מאחורי הצוקים שלשמאלנו), הגענו לקטע טיפוס קצר למעלה, לכיוון הפסגה סוף סוף. למרות שאתמול עקפנו את הסולמות, היום היינו חייבים לטפס על שניים. גם אותם עברנו. טיפה אחר כך הגענו להתפצלות בשביל עם דרך שיורדת למטה ל Plan Praz בצורה יותר ישירה, אני חושב, והיו שם הרבה מטפסי סלעים בדיוק ליד הפיצול, חלקם יורדים צוק קטן עם חבלים, וחלקם מטפסים עליהם בדרך למעלה.
האיזור ההוא כבר היה די מלא במטיילים, הרבה שבאים מלמטה עם הרכבל, וקבוצות גדולות של תלמידי תיכון. עוד עליה קטנה בשלג, והגענו סוף סוף לפסגה, שם יש תחנת רכבת גדולה שתלויה על הצד של ההר, עם מסעדה.
בדיוק כשהגענו, צוות צילום יפני סיים לצלם שם סרטון ליד הפסגה. הם צילמו בקתת אבן קטנה, ופיזרו עליה ומסביבה המון שלג סינטטי. זה היה די משעשע, בהתחשב בזה שמסביבם היה לא מעט שלג אמיתי, שגם נראה הרבה יותר טבעי (מן הסתם).

בקתה מכוסה בשלג סינטטי

בהתחלה ניסינו להיכנס למסעדה בשביל לאכול שם מנה קלילה, אבל אחרי שהתיישבנו והסתכלנו מסביב הבנו שזה לא בשבילנו - מסעדה יקרה ורצינית מידי, ואין להם סנדביץ' פשוט בשבילנו. קמנו ויצאנו, ורק קנינו פחיות שתיה בשביל לשתות בחוץ. עלינו למעלה לנקודת התצפית בראש ההר והסתובבנו קצת. הנוף ממול מרשים, כמו כל היומיים האחרונים, אבל אנחנו כבר רצינו להגיע למטה.

דאון ענקי שחלף מעלינו בזמן שירדנו מההר.

הירידה מ La Brevent הייתה ארוכה ומעייפת. באמצע עצרנו למנוחה ברפיוג' Bel-Lachat, ושם אכלתי שוב פעם חביתה (בהתחלה הביאו לי חביתה עם נקניק, אז החזרתי אותה, והם הכינו עוד אחת. הכל לקח עוד קצת זמן), וגם פגשנו בו את שלישיית הצרפתים שלפני יומיים ירדו איתנו מ Col de Balme בדרך הישירה ל La Tour. הירידה המשיכה והמשיכה, עד שהגענו לפסל גדול של ישו משקיף על העמק, די לקראת הסוף, שם פגשנו שלישיית בריטים שגם מסיימים בדיוק את הטיול שלהם. המשכנו די איתם עד שסוף סוף הגענו ל Les Houches, וזיהינו את המלון שבו ישנו לפני הלילה הראשון. בדיוק ראינו את תחנת האוטובוס המקומי, ועברנו את הכביש בשביל לראות מתי מגיע האוטובוס הבא, כשהוא עצר מולנו, אז פשוט עלינו עליו ולא הספקנו לאמר שלום לבריטים.

מתקרבים לרפיוג' Bel-Lachat

זהו - מסתבר שהאוטובוס בחינם למי שישן בעמק, אז נהג האוטובוס פשוט נתן לנו להיכנס בלי לשאול שאלות, והשתדלנו לא להסריח יותר מידי מסביבנו עד שירדנו במרכז Chamonix, והתחלנו לדדות לכיוון המלון שלנו להערב.
היה יום ארוך מאוד ומעייף - כל הירידה הזאת מפסגת ההר לקחה לנו בערך חמש שעות של דפיקת ברכיים. אבל סיימנו את המסלול.

יום 10: Tre la Champ -> Refuge de la Flegere

Learn more ›

את הבוקר התחלנו בהליכה לכיוון הוריאנט של Col de Montets, בשביל לדלג על השביל הרגיל שמכיל הרבה עליות מפחידות בסולמות ברזל. משום מה היה לי בראש שזה עיקוף קטן וקליל של עליה לרכס, אבל מסתבר שגם העליה הזאת הייתה בהחלט לא קטנה וקלילה. כל הבוקר עקפו אותנו מלא מטיילי יום עם תיקים קטנים, שהגיעו ישר מהעמק למטה. השביל זיגזג כל הדרך, והעליה הייתה די תלולה בחלקים. אבל לא היו סולמות, זה נכון.

מבט מעבר לעמק על Mar de Glace

תוך כדי העליה ראינו כל הזמן את המון-בלאן בצד השני של העמק, וככל שעלינו ראינו יותר מהרכס המרשים שלו.

המון-בלאן מעל Chamonix

נראה לי שלקח לנו בערך שעתיים וחצי להגיע לדי סוף העליה. מצאנו איזה נקודה נחמדה לשבת בה ולהשקיף על Aguille Verte ולנשנש את השקיות האחרונות של ה oatmeal שהיו לנו. משם השביל המשיך בקצת עליות מידי פעם, אבל רובו כבר היה די לאורך הרכס, כשכל הזמן המון-בלאן נמצא בצד שמאל. ראינו גם את כל הקרחונים שזורמים במורד ההר, ואת החריצים העמוקים שהם השאירו מאחוריהם במקומות שהם נמסו כבר. וואו.
כשהגענו לצומת עם התפצלות לכיוון Lac Blanc בדיוק הגיע מלמעלה מטייל שאמר לנו שהאגם כמעט קפוא לגמרי, ומכוסה שלג. בדיוק גם עברה אותנו קבוצה של תיירים יפנים עם מדריך מקומי ומתרגם, ושאלנו את המתרגם אם קשה לעלות לשם. הוא אמר שבכל מקרה אפשר להתחיל לצעוד לכיוון, ומקסימום לחזור בחזרה לשביל הרגיל עוד כמה דקות בהתפצלות הבאה, אז החלטנו לנסות את זה. התחלנו לטפס לכיוון Lac Blanc, ואפילו ראינו את הרפיוג' ששם מלמטה, עם המון שלג בעליה אליו. השלג הכריע נגד, ואחרי כמה דקות חזרנו על השביל, והגענו בחזרה ל TMB הרגיל. חשבנו שאולי נגיע מוקדם ל La Flegere, וניקח משם את הרכבל למעלה לעשות סיבווב ל Lac Blanc.

רפיוג' La Flegere מתחת לתחנת הרכבל

מהצומת חזרה עם השביל כבר ראינו מרחוק את רפיוג' La Flegere, והמשכנו לצעוד על הרכס לכיוונו. רוב הדרך הייתה עם שיפוע קל למטה. כל הזמן גם ראינו את Chamonix מתחתינו, והמון-בלאן עם הקרחונים שלו מעליה בצד השני של העמק. כל הזמן גם ראינו מצנחי רחיפה מעל העמק, של אנשים שכנראה קפצו/המריאו מהרכס וצנחו למטה ל Chamonix.
ממש לפני שהגענו לרפיוג', השביל עבר בנקודת סיום של איזה מסלול סקי אולימפי, או משהו כזה. כרגע כל המדרון ללא שלג, לפחות לקראת הסוף שלו.

סיום מדרון הסקי

בדיוק מעל לרפיוג' עברנו תחנת רכבל שחשבנו לתפוס בשביל לבקר ב Lac Blanc, אבל הקופאית למטה אמרה שאי אפשר להגיע מלמעלה לאגם, בגלל כל השלג, אז ויתרנו. במקום זה ירדנו לרפיוג' וסיימנו את היום.
הגענו יחסיתי מוקדם, בשעה 14:30, אבל פגשנו שם את מיגל ומיגל, ומסתבר שהגיעו לרפיוג' כבר בעשר ומשהו. והם גם הלכו בוריאנט בלי הסולמות, כמונו. אני לא יודע מה הם עשו שם כל היום ככה. נשמע לי משעמם מאוד.
תפסנו לעצמו מקום מוצלח בלינה המשותפת, בצד הריק יותר של האולם, רחוק מהמקלחות והשירותים. המקלחות היו קצת מעצבנות - לא היו בכלל מים קרים, אז מהר מאוד פעולת ההתקלחות כללה בעיקר נסיון להתחמק מסילוני מים רותחים, נסיון להסתבן מהר בלי מים זורמים, וחוזר חלילה. כשאמרנו את זה לאחת האחריות בביקתה, היא אמרה שהם בדיוק ניסו לסדר משהו אתמול, וכנראה שזה עדיין עושה בעיות. מקווה שבינתיים הצליחו לסדר את זה.
שרפנו את המשך היום ברביצה ליד הרכבל, ואחר כך מחוץ לרפיוג', ואחר כך בתוך הרפיוג'. לא היה יותר מידי מה לעשות. אבל לפחות אכלתי פונדנט שוקולד לא רע. בארוחת הערב ישנו סביב שולחן גדול עם עוד שלושה זוגות אחרים, כולם דוברי אנגלית לשם שינוי. שניים מאוסטרליה בדיוק מסיימים טיול גדול באירופה. בין השאר הם רכבו באופניים בכל צ'כיה, ועשו את הדרך מים אל ים בבריטניה (בערך שבועיים של הליכה). נשמע מרשים מאוד. שניים אחרים עשו כבר פעם את ה WHR, ועכשיו הם מסיימים את ה TMB (כמו כמעט כל שאר האנשים ברפיוג').
לארוחה קיבלנו הפעם צלחת עם פלחי עגבניות בתור הסלט הפותח, ואז מנה של תפוחי אדמה מוקרמים עם עגבניות שהיו לא רעים, ובסוף היו הרבה פלטות של גבינות שעשו סיבובים בכל השולחן כמה פעמים. לקינוח כולם בחרו בפונדנט, ואנחנו דווקא לקחנו את שטרודל התפוחים. כנראה שהיינו היחידים בין כל הסועדים שביקשו אותו, כי קיבלנו כל אחד רבע שטרודל ענקי וטעים. זה היה בהחלט דיל טוב.

יום 9: Col de la Forclaz -> Tre la Champ

Learn more ›

הלילה במלון ב Col de la Forclaz היה סיוטי ביותר - החדר הקטן היה צפוף מאוד, עם ארבע מיטות קומותיים צמודות זו לזו (כך שהיו ארבעה מזרנים צמודים למטה, וארבעה מזרנים צמודים למעלה) ועוד מיטת יחיד אחת. הרדיאטור שבחדר דלק משום מה בתחילת הלילה, ולמרות שהשארתי חלון אחד פתוח קצת, מישהו חכם במיוחד סגר אותו. אני לא יודע מתי התעוררתי מכוסה בזיעה ולא יכול לנשום, אבל שקלתי כבר לקחת את השמיכה ולישון איפשהו במסדרון בחוץ. קמתי מהמיטה וטיפסתי למטה, וניסיתי לכבות את הרדיאטור הנוראי הזה, אחרי שגם פתחתי את החלון. ירדתי את כל ארבע הקומות של המלון בתקווה למצוא מישהו בקבלה, אבל לא היה שם אף אחד, אז חזרתי למעלה. במזל הצלחתי כנראה לכבות את החימום, אז הרגשתי קצת הקלה במחנק הנוראי, וזה הרגיע אותי מספיק בשביל להצליח להירדם שוב. אבל היו כמה רגעים מייאשים שם בחושך.

מסוק ממריא ליד המלון ב Col de la Forclaz

בבוקר אכלנו ארוחה רגילה. הרבה גבינה. הפעם בלי חביתה. נפרדנו לשלום מהישראלים, שהולכו כמובן גם היום בוריאנט הקשה יותר. שיהיה להם בהצלחה. בדיוק כשיצאנו מהמלון בשביל לנעול נעליים (כל הנעליים של כל המטיילים הושארו בלילה בחדר הכביסה שמחוץ למלון), מסוק המריא ממנחת 50 מטר מהמלון, ואסף חבילת אספקה גדולה מהרפת שבצד השני של הכביש. היה מרשים לראות את זה מכל כך קרוב.
תחילת היום הייתה יחסית קלה. ירידה מהמעבר לעבר Trient. הכביש יורד בזיג זגים למטה, והשביל חותך הרבה מהקטעים בדוך. זה לא היה קשה מידי. ב Trient יש כנסיה ורודה מאוד, והשביל עבר ישר מתחתיה. הבנתי שיש שם גם רפיוג' וחנות קטנה, אבל אנחנו המשכנו לאורך העמק למטה בלי לעצור, וישר התחלנו בטיפוס בצד השני.

הרפיוג' ב Col de Balme

העליה כבר הייתה יותר מעייפת. שום דבר שלא עשינו כבר, אבל עוד זיג זגים בין העצים. באיזה שהוא שלב עברנו ביקתה קטנה עם שולחן פיקניק על השביל, וישבנו שם כמה דקות. אחרי עוד קצת יצאנו מגובה העצים, וראינו את מה שעוד צפוי לנו - עוד ועוד עליה על הרכס עד למעבר שלמעלה, עם הביקתה ב Col de Balme בקושי נראית מרחוק. המעבר עצמו הוא גם הגבול בין שווייץ לבין צרפת. כבר מרגישים את הסוף.
קצת לפני שהגעו למעבר, עברנו בHerbageres du Col de Balme - כמה מבני אבן נמוכים. לא ממש ראינו שם כלום, אבל אולי בעונה אחרת יש שם משהו מעניין. המשך העליה היה אפילו יותר תלול ובזיג זגים, ואפילו היו כמה מקטעים של שלג שוב פעם. ראינו את זוג הגרמנים מאתמול בדיוק מגיעים מהוריאנט, הם באמת מהירים, אם הם הגיעו ביחד איתנו ל Col de Balme. או שאנחנו איטיים במיוחד.

וכאן מקרוב

הרפיוג' במעבר נראה חביב ולא מזיק, אבל האמת שלא התלהבנו מקבלת הפנים שם - ליד שולחנות הפיקניק מול הכניסה יש שלט שאומר שהשולחנות הם ללקוחות הביקתה בלבד, אז הלכנו עוד כמה מטרים, ותפסנו חתיכת דשא עם נוף טוב ישר למטה לעמק Chamonix, עם קצת מון בלאן בצד שמאל. נשנשנו את העגבניות שקנינו אתמול, עם חתיכת לחם שקנינו גם. כשרצינו למלא מים לקראת המשך היום, הסתבר שאפילו מים לשתיה אין בבקתה הזאת - אני לא בטוח שהם לא סתם אמרו לנו כי לא לנו אצלם - אז קנינו פחיות שתיה כדי שישארו לנו עוד קצת מים להמשך.

מבט על המון בלאן מ Col de Balme

ההמשך מהמעבר אמור להיות מאחורי ומימין לבקתה, לאורך קו הגובה, עם עוד איזה טיפוס ל Aiguelette des Posettes, אבל אנחנו טיפה התברברנו, התקרבנו לירידה לוריאנט שיורד ישר לעמק למטה, ושאלנו שלישיית מטיילים איפה ההמשך של ה TMB. הם גם לא היו בטוחים, אבל בסוף החלטנו פשוט להמשיך בוריאנט הקליל היום, ולרדת לעמק, במקום לטפס עוד קצת. ישנה גם אפשרות של לתפוס רכבל מליד המעבר (בערך 500 מטר דרומה) למטה ל Chalet Charamillon, ומשם עוד רכבל סגור למטה עד לכפר La Tour. אנחנו עשינו את הדרך הזאת ברגל.

חוזרים לצרפת

הירידה מ Chalet Charamillon למטה ממש מזגזגת כל הזמן מתחת למסלול של הרכבל הסגור ששם, כשמצד ימין יש מסלול נפרד לאופני הרים. הם כל פעם עולים ברכבל, ויורדים את זה ברכיבה. עם קפיצות ומכשולים והכל. נראה מאוד מרשים. במשך כל הירידה ראינו כל הזמן מסוק שמעלה משלוחים של ציוד למעלה להר. ספרתי בטח מעל עשרה סיבובים כאלה - כל פעם הוא חזר מעל למגרש החניה שליד הרכבל למטה, תפס חבילה גדולה של ציוד בקצה החבל שהשתלשל ממנו, והמריא חזרה למעלה להר. משתמשים כאן הרבה במסוקים בשביל להעביר ציוד בהרים.

מסוק ממריא מ La Tour

למטה, קצת אחרי מגרש החניה בקצה של La Tour, בדיוק לפני הרכבל, מצאנו שוקת זורמת וסוף סוף מילאנו את המים שלנו ושתינו קצת. המסלול משם היה על הכביש, ולא מאוד מעניין. ב Montroc היו קצת שיפוצים בכביש, אבל מצאנו את המעבר לצד ימין, עם עליה קטנה על איזה גבעונת, והגענו ל Tre-la-Champ. לא היינו בטוחים את נמצא את הרפיוג' בקלות, אבל בסוף מצאנו שילוט אליו, והגענו אליו.

"חדר זוגי" ברפיוג' ב Tre-la-Champ

הרפיוג' עצמו נראה חביב מבחוץ, אבל בפנים הוא צפוף אפילו עוד יותר מהמלון מאתמול. למזלנו, הזמנו חדר זוגי לשנינו, אז לפחות הייתה לנו קצת פרטיות. אבל ה"חדר" היה כוך קטן בתוך המבנה (בלי קיר חיצוני/חלון החוצה), עם מיטה זוגית שתופסת כמעט את כולו, ועוד מיטת יחיד מעליה (שהושארה פנויה בשבילנו, כי שכרנו חדר זוגי כאמור). המקלחות והשירותים היו גם הם צפופים, ואיכשהו מצאנו מקום לתלות את התחתונים והגרביים אחרי כביסה, במרפסת של חדר אחר.
קצת יותר מאוחר הגיעו זוג הישראלים לרפיוג', אבל למזלנו הסתבר שהם הזמינו מקום ברפיוג' אחר, אז זה נחסך מאיתנו. הגיע גם קבוצה גדולה של מטיילים שהולכים את השביל עם המדריכה, שכבר כמה ימים אנחנו כל פעם עוברים אותם והם אותנו. הציוד הכבד שלהם מחכה להם כל ערב ברפיוג', והם לוקחים איתם רק תיקי יום. גם הגיעו שלושה בריטים, שנראה לי שהיו איתנו בעצם בחדר בלילה הקודם, אבל גם אז לא החלפנו איתם מילה.
בניגוד למבנה עצמו, הצוות ברפיוג' הזה היה מאוד נחמד. גם כאן לא הייתה להם שום בעיה להכין לנו מנות צימחוניות, ובאופן כללי הם גם עזרו לנו עם כל מיני שאלות שהיו לנו. היה וייפיי חופשי, אז זה היה מאוד נוח בשביל להתחיל להתארגן על הימים שאחרי הטיול - הזמנו לנו חדר מלון זול בשמוני ליום שאחרי הטיול, וחדר מלון יקר בג'נבה ליום שלפני הטיסה חזרה לארץ.
ארוחת הערב הייתה גם מאוד מוצלחת - קיבלנו סלט ענקי מלא חסה, ירקות ותירס, ואחר כך אורז וקישואים מטוגנים טעימים, ולקינוח היה יוגורט עם פירות יער עליו. הכל היה מאוד משביע וטעים. בשולחן התיישבו לידנו שני מטיילים מספרד - מיגל ומיגל - וסיפרו הרבה על קורותיהם. המבוגר יותר טייל בכל העולם, כולל האברסט בייס קאמפ, ובארה"ב, והיה מעניין לשמוע אותו. הם הגיע ל Tre-la-Champ כל הדרך מ Champex Lac - מה שאנחנו עשינו ביומיים. נשמע מעייף מאוד.

יום 8: Champex-Lac -> Col de la Forclaz

Learn more ›

אחרי ארוחת בוקר קלילה במלון, התחלנו בהליכה היומית. עליה קטנה ב Champex, ואז ירידה די קלילה דרך Champex d'en Haut ו Champex d'en Bas עד ל Plan de l'Au. בחרנו בוריאנט הרגיל, זה שלא עובר ב Arpette הקשה יותר. היום היה יפה ונעים, וכל הבתים השוויצרים האלה נראים בול במקום בתוך כל הירוק הזה מסביב.

הפיצול בין השביל הרגיל (ימין) לוריאנט הקשה יותר (שמאל)

פרות באחו שוויצרי

העליה ל Alp Bovine הייתה, כרגיל, ארוכה מידי. השביל די תלול, וחלקים ממנו ממש זחלנו צעד אחרי צעד, עם מנוחות קצרות כל כמה דקות. היו הרבה מטיילים מסביבנו - קבוצה לא קטנה שמטיילת רק עם תיקי יום (כנראה משתמשים בשירות שמעביר להם את הציוד הכבד מרפיוג' לרפיוג'), הקבוצה האמריקאית הקטנה (שלושה מבוגרים וארבעה ילדים) שכבר ראינו כמה פעמים, ועוד איזה זוג צרפתי "חדש".

סוס משא אלפיני

עברנו איזה התפצלות בשביל, והלכנו כנראה בשביל הישן יותר, לפי מה שהמדריכה של הקבוצה הגדולה אמרה. השביל החדש אמור להיות יותר קצר אבל יותר תלול וקשה.
באיזה שהוא שלב השגנו קבוצה של די הרבה ילדים בגיל חטיבת ביניים, אני מעריך, שהלכו עם כמה מדריכים ושני סוסי משא מסכנים שסחבו להם את כל הציוד הכבד. כל סוס עם איזה מליון תיקים על הגב. נראה קשה.
בסוף הגענו ל Alp Bovine, שם עצרנו לנשנוש צהריים. אכלתי עוד חביתה עם גבינה, ושתיתי בירה. נחמד ככה לאמצע היום.

Alp Bovine במבט מלמעלה

מכאן יש עוד עליה קצרה להיום, שם עקפנו שוב את הזוג הצרפתי, ועברנו שער עץ קטן בקצה שלה. עכשיו כל הדרך היה ירידה של בערך 400 מטר על הרכס, עד שמגיעים ל Col de la Forclaz. המשך היום היה ירידה מתונה וארוכה עד למעבר, בלי נופים יוצאי דופן. כל פעם ראינו מלמעלה מבנים ותהינו אם אחד מהם זה כבר המעבר עצמו, עם המלון שבו. אבל בסוף כשראינו את המלון זה כבר היה ברור שאנחנו מגיעים. עברנו עוד ליד איזה רפת קטנה ממש בקול, והגענו סוף סוף לבית המלון קצת לפני שלוש בצהריים.
המלון עצמו היה די מאכזב, כנראה בגלל שישנו בלינה משותפת - החדרים נמצאים בקומת הגג, אחרי איזה שלושה גרמי מדרגות תלולים, בחדרים קלאוסטרופובים במיוחד, עם מיטות קומותיים ענקיות צמודות אחת לשניה. אנחנו קיבלנו זוג מזרנים בקומה העליונה, והלכנו להתקלח במקלחת זריזה.
בגלל שהשעה הייתה עדיין מוקדמת, החלטנו לנסות לרדת באוטובוס למרטיני שנמצאת מתחת לקול. פקידת הקבלה לא ידעה מתי בדיוק יהיה אוטובוס, אבל היא הראתה לנו איפה התחנה שממול למלון, ושם בנסיון להבין מתי אמור להגיע אוטובוס למטה, ואיך נוכל לחזור בזמן לפני ארוחת הערב, בשעה שבע וחצי בערב. עם קצת ניחושים בעזרת לוח הזמנים שהיה תלוי שם, וגם קצת עזרה שקיבלנו מזוג אחר שירד מהשביל למרטיני, הבנו שהאוטובוס אמור בדיוק להגיע.
הקפיצה הקטנה למרטיני התגלתה כנסיעה של בערך 40 דקות, בעיקר בזגזוגים של אוטובוס ענקי בכבישים צרים במורד ההר. מלמעלה זה נראה קרוב יותר. בעיקר עצמה לא היה הרבה מה לעשות. הלכנו קצת במעלה ובמורד הרחוב הראשי, קנינו קצת אוכל למחר - קיבלנו שלוש עגבניות במחיר שתיים, כי אחת נראתה לא משהו, וגם מצאנו קרמבו! אחר כך רק נשאר לשרוף קצת זמן כשירד גשם, ברחבה המרכזית שם מתחת לאיזה סככה, ועוד צעידה איטית לכיוון תחנת האוטובוס עד שתפסנו את הקו בחזרה למעלה לקול.
אל המלון הגענו בול בזמן לארוחת הערב. קיבלנו שולחן נפרד משלנו, אז לא ממש יצרנו שום קשר עם מטיילים אחרים סביבנו. שמענו זוג ישראלים אחר יושב ליד איזה שולחן, אבל ניסינו באלגנטיות להתעלם מהם בזמן הארוחה. לא נראה לי שהם שמו לב אלינו בהתחלה, אבל בסוף הם ישנו מתחתנו בלילה, והכיסוי שלנו נחשף...
בארוחה עצמה המלצרים כל פעם הביאו את המנות לאיזה שולחן, ואז התחילו לפרפר מסביב ולחלק צלחות לכל השולחנות. המסעדה עצמה הייתה מלאה לגמרי, והם ממש התרוצצו שם. לקח זמן לקבל כל מנה. המרק היה טעים, אבל בתור מנות צמחוניות קיבלנו חביתה עם גבינה (פעם שניה באותו היום) או סלט. לא להיט גדול. לא נורא, סיימנו את הארוחה שבעים.
בחזרה בחדר נתקלנו אז בזוג הישראלים. שני אולטרה-רצים שעשו היום את הדרך מ Arpette, ומחר יעשו גם את הוריאנט הקשה יותר. הם התחילו את הטיול שלהם באיזה מירוץ 60 ק"מ, והכל בכלל הכנה לטרנס אלפ בחודש הבא. מילא שהם בקטע של אולטרה-מרתון וכאלה, אבל גם באופן כללי הם היו די פוצים.

יום 7: La Fouly -> Champex-Lac

Learn more ›

לאחר שבבוקר הצלחנו להתחמק החוצה מהמלון (אל דאגה - שילמנו בערב הקודם. פשוט היינו צריכים לעקוב אחרי כמה שלטי exit-> לכיוון המרתף, ולצאת מאיזה דלת צדדית), התחלנו את ההליכה בעמק לאורך Val Ferret השוויצרי. ביציאה מ La Fouly עברנו אתר קמפינג עם הרבה אוהלים, וקצת אחריו הגענו לכזה מתחם משחקים קטן עם כמה מתקנים מגניבים - היה שם קיר טיפוס ברמות שונות (חלק אפילו עם מצוק שלילי), אומגה קטנה, מסלול קופים די גבוה על העצים (לא ניסינו) ועוד כמה דברים כאלה. נראה נחמד מאוד, למי שבקטע. הכל היה פתוח וזמין. לפחות בשעת הבוקר שאנחנו עברנו שם.

קיר טיפוס בפארק השעשועים האתגרי ביציאה מ La Fouly

המשך הצעידה היה די קליל - כל הזמן לאורך המדרון המזרחי של העמק, משקיפי מלמעלה על הנחל שלמטה, ועל ישובים קטנים שבצד השני. באיזה שהוא שלב השביל פנה חדות ימינה, והיה קטע נחמד שבו הלכנו לאורך שלוחה צרה וארוכה עם שיפוע קטן למטה, עד שהגענו לתחתית העמק. השביל עבר בתוך כמה כפרים כאלה - Praz de Port, Las Arlaches, וכל הזמן חיפשנו איזה מקום לקנות בו משהו לנשנש לפני העליה ל Champex. בסוף מצאנו ב Issert איזה באר קטן שהיה פתוח, ואני אכלתי שם סנדביץ' קטן עם חרדל וגבינה צהובה. לפחות שיהיה משהו. היו גם בצלצלונים מוחמצים קטנים, שהיו מאוד מרעננים.

פסלי עץ בעליה ל Champex

מ Issert התחילה העליה למעלה. לא מאוד קשה, אבל מורגשת בהחלט. בקטע ההוא יש להם איזה משהו עם פסלוני עץ של כל מיני חיות ופטריות לאורך השביל, והשתדלתי משום מה לצלם את כולם (אחרי שהתחלתי עם הראשון והשני, כבר לא יכלתי להפסיק עם השאר... OCD עד הסוף). בסך הכל העליה לקחה לנו בערך שעה וחצי, עד שהגענו למאגר מים קטנטן מתחת לאיזה בקתה גדולה. חשבנו שזה כבר Champex, ובאמת דקה משם חוצים את הכביש, ואפשר בטח פשוט ללכת עליו לתוך העיירה, אבל השביל עולה עוד קצת מהצד לפני שהוא עובר ליד איזה אקדמיה ישנה לארטילריה (היו שם איזה שני תותחים ישנים מול הבניין) ונכנס באמת ל Champex.
בעיירה עצמה לא היה הרבה מה לעשות. הלכנו על השביל לאגם, שהיה יפה מאוד. ההרים המושלגים מסביב משתקפים בו, והכל ירוק מסביב. בהחלט גלויה.

ה Google Street View Car ב Champex

בזמן שהסתובבנו לנו שם בשביל למצוא מקום ללינה, ה Google Street View Car עשתה רונדלים בכל הרחובות. אז נראה לי שכשה Street View של Champex יעלה לאתר, אנחנו נככב בו. אפשר רק לקוות. בקצה הצפוני של האגם, איפה שהתחלנו לצעוד במעלה הרחוב ולהתרחק ממנו, הייתה איזה קבוצה קטנה של מטיילים זרוקים על הדשא שלידו, ומישהו שם דיברה בעברית - אז אמרנו לה שלום והמשכנו לצעוד. אני מתאר לעצמי שהיא הופתעה.

קינוחים על האגם ב Champex

ניסינו למצוא את הרפיוג' שנמצא ליד איזה גנים בוטניים מאוד מיוחדים, או משהו כזה. אז בקצה הרחוב הראשי לקחנו ימינה במעלה איזה דרך צדדית לפי איזה שלט. אחרי שהגענו לרחוב המקביל לא ידענו לאן לפנות, אז התייאשנו וחזרנו למטה. ממול היה איזה מלון, וניסינו להיכנס - אבל הדלת הייתה סגורה, ונראה לי שהיה שם איזה שלט שהקבלה נפתחת רק בשעה ארבע אחה"צ (השעה באותו הזמן הייתה בערך אחת וחצי). חזרנו לדדות במורד הרחוב, וניסינו את מזלנו ב Chalet Au Club Alpin, אבל שם לא היה להם מקום בכלל, אז בסוף פנינו למלון שממול - Hotel du Glacier. קיווינו שהוא יהיה זול כמו המלון ב La Vachey מלפני יומיים, אבל הפעם זה עלה לנו בערך 150 יורו, לא כולל ארוחות. מצד שני, הפעם זה היה מלון אמיתי.
אחרי מקלחות טובות, ואחרי שנתנו את בגדי ההליכה והגרביים שלנו לכביסה (פקיד הקבלה אמר שאם נביא אותם מהר, הם יוכלו להחזיר אותם אלינו לפני שנצא מחר) יצאנו לסיבוב נוסף בעיירה בשביל למצוא משהו לנשנש. קנינו קינוחים טובים במאפיה במעלה הרחוב, והצלחנו לקחת אותם איתנו בהצלחה כל הדרך למטה לאגם בלי לזלול אותם, ואז לאכול בנוחות מול האגם. היה מאוד טעים. עברנו גם בסופר וקנינו כמה דברים למחר, וגם הצצנו בחנות ציוד הטיולים וחשבנו אם שווה לנו לקנות זוג נעליים חדש בשביל אורנה. אבל בינתיים הסופר גלו עובד, והנעליים שלה מחזיקות מעמד. זוג חדש גם יעלה עוד איזה 150 יורו בערך, ויש לנו רק עוד כמה ימים לטיול...
אחר נחנו בכיף כמה שעות טובות בחדר מתחת לפוך, כשבחוץ היה קריר וקצת גשום, אז היינו מרוצים. בהינו בטלויזיה (טופ שף לילדים, ואיזה סידרה של ה BBC על הקטבים, היה מעניין), ויצאנו למצוא לעצמנו משהו לאכול. אחרי עוד כמה סיבובים ברחוב וחצי שהיו שם, חזרנו למסעדה של המלון שלנו, שם אני תיכננתי סוף סוף לנסות פונדו גבינות שוויצרי אמיתי. לצערנו הרב, המנה הזאת מוזמנת ללפחות שני סועדים, אז גם אורנה נאלצה לחלוק אותה איתי, וזה היה סיוט - מלא גבינה חמה וקצת חריפה ולא טעימה, והר של ריבועי לחם לטבול בה. ממש נאבקתי לקראת הסוף, ושמחתי מאוד כשהלחם נגמר. כשהמלצר שאל אותנו אם נרצה עוד לחם, ענינו מיד ב "לא תודה". פונדו גבינה - never again!

פונדו גבינה, תמונת ה "לפני"

נאלצנו לעשות סיבוב נוסף בחוץ רק בשביל להוריד את הפונדו קצת בלי להקיא, ואז זחלנו למלון ונרדמנו במיטה הנוחה.

יום 6: Lavachey -> La Fouly

Learn more ›

לאחר ארוחת הבוקר הקלה, מיהרנו לצאת מהמלון בשביל לתפוס את האוטובוס במעלה עמק. האוטובוס אמור היה להגיע ב 8:20, אבל הוא הקדים באיזה 3 דקות. מזל שהיינו בתחנה, אבל זה לא נראה לי רעיון טוב מיוחד בשביל אוטובוס - להקדים. מילא. התוכנית הייתה להגיע עם האוטובוס עד ל Refuge Valferret, ולחסוך מעצמנו את העליה חזרה למעלה לכיוון Refugio Bonatti, וככה לפצות על ההליכה אקסטרה אתמול אחרי הצהריים. האוטובוס עצמו היה מלא בהייקרים מסוגים שונים. רובם כנראה מטיילי סוף שבוע, אפילו שהיו גם מטיילים שנראה שהיו על השביל לטווחי זמן יותר ארוכים. ראינו מטיילת אחת שהלכה עם שני תיקים עליה - תיק גב בינוני על הגב, ועוד תיק קטן-בינוני שהיא שמה לעצמה מקדימה. נראה לא נוח בצורה מדהימה, ובאופן כללי רעיון רע מאוד. אין לי מושג למה היא עשתה את זה. בכלל - ראינו על השביל הרבה מטיילים עם תיקים בינוניים, שלא נראה שהם סוחבים הרבה משקל. אבל באופן מפתיע היו גם לא מעט מטיילים עם תיקי גב ענקיים ומפוצצים. נראה לי מיותר לגמרי במסלול שכזה.
ירדו מהאוטובוס בRefuge Valferret, הצטלמנו תמונה אחרונה עם אוטה ותומאס והתחלנו לעלות לכיווןRefugeElena. העליה עד לרפיוג' הייתה בינונית, ובצד השני של העמק כל הזמן ראינו את הקרחונים שיורדים מהמון בלאן למטה. לרפיוג' עצמו הגענו די בהפתעה - לא ראינו אותו בדרך מלמטה - ונחנו למשך כמה דקות על המרפסת שלו. דווקא נראה כמו מקום נחמד להעביר בו את הלילה.

רפיוג'יו אלנה

מהרפיוג' העליה נהייתה יותר תלולה, בעיקר בהתחלה, אבל מאוד נהנו מהנופים לכיוון Col du Ban Darray. כל מיני קבוצות קטנות עקפו אותנו בזמן הטיפוס, והיו שם שני מטיילים איטלקים שהלכו עם שני כלבים - אחד מהם פודל לבנבן קטן. היה מאוד חמוד לראות אותו מקפץ במעלה ההר. קצת לפני Grand Col Ferret דיברנו עם הבדלים שלו (לכלב קראו פופי עם פ"ה רפה), והוא אמר לנו באנגלית רצוצה שהוא עשה את ה TMB, או חלק ממנו, בשנה שעברה. המליץ לנו מאוד על Lac Blanc. נצטרך לזכור את זה.

פופי מטפס על ההר

כשהגענו סוף סוף ל Grand Col Ferret, היו שם הרבה אנשים. חלק גדול מהם הגיע איתנו באוטובוס בבוקר, או עקף אותנו בזמן העליה. ראינו גם קבוצה שהמשיכה מה col לעלות על Tete de Ferret. מרשים מאוד, אבל לא בשבילנו.
בפס עצמו עובר הגבול בין איטליה לשווייץ, וככה, אחרי בערך יומיים של הליכה, סיימנו את החלק האיטלקי של הטיול שלנו. אחרי פסטה אחת, פיצה אחת, וכמה מנות לא מעניינות אחרות, ונוף לא רע של המון בלאן כל הזמן משמאלנו, הגיע הזמן לפונדו.

הגבול בין איטליה לשווייץ

מבט לאחור מתחילת הירידה מ Grand Col Ferret

מהפס השביל עבר בקטע מאוד מושלג בדרך למטה, ושוב פעם כל פעם שעברנו מקטע מושלג הייתי בטוח שזהו - מכאן לא יהיה יותר שלג. בדיעבד למדנו שהיו הרבה יותר מידי קטעים כאלה. למרות זאת, בסוף ירדנו מתחת לאיזורים המושלגים, ואחרי עוד קצת הליכה הגענו ל La Peule - מעין רפת/מסעדה שכזאת על צלע La Dotse. נחנו שם קצת זמן, ושתינו משקאות קרים, לפני שהמשכנו בדרכנו למטה.

לה פיולה

המשך הדרך למטה היה על שביל עפר רחב, למרות שראינו כמה מקומות שהיה אפשר לחתוך בהם ישר למטה בשביל הליכה יותר צר. דבקנו בשביל הרחב והמזגזג עד שהגענו לתחתית העמק, ליד Les Ars. הלכנו קצת על כביש די ריק, ואז ירדנו שוב לכיוון הנחל באיזור Ferret, עברנו על שני גשרים והמשכנו לאורך הנחל.
קצת לפני La Fouley הגענו לעוד גשר, ולא היה לנו ברור אם צריך לחצות אותו או להמשיך הלאה לאורך המים. חיכינו שם כמה דקות, ואז הגיעו מאחורינו שתי צעירות בריטיות שכבר ראינו כמה ימים, שהולכות את המסלול עם תיקים קטנים, ומקבלות בשאטל את התיקים הגדולים שלהם כל ערב לרפיוג'. הן חשבו שהשביל אכן עובר את הגשר, אז הלכנו בעקבותיהן. הסתבר שהן צדקו.

גשר מעל La Merdenson

כשהגענו ל La Fouley פגשנו בדיוק שלושה ישראלים שמנסים לברר איך לצאת משם לכיוון ג'נבה. הסתבר שיש להם טיסה לישראל מחר בבוקר, והם תוהים אם לנסות להגיע לג'נבה בלילה ישר, או רק להגיע למרטיני, ומחר מוקדם בבוקר להמשיך עד לשדה התעופה. האמת שאין לי מושג מה הם החליטו בסוף.
אנחנו הלכנו ל Auberge des Glaciers, אבל הסתבר שהוא מלא ללילה. הפקיד שם מיד התקשר למלון אחר בעיירה, וסידר לנו חדר זוגי במלון השני, Cafe Fouly, חמישים מטר בהמשך הרחוב. אכן, זה היה יותר מסעדה עם כמה חדרים למעלה מאשר מלון, אבל זה עבד - בחדר שלנו הייתה מיטה זוגית+ מיטת קומותיים, אבל שכרנו אותו רק לעצמנו, אז היה לנו הרבה מקום לפזר את הציוד ולהסתדר. המקלחת הייתה מחוץ לחדר במסדרון, אבל לא נתקלנו בהרבה מטיילים אחרים שיתחרו איתנו על הזמן ועל המים החמים. אז סך הכל זה היה לא רע.
לארוחת ערב סתם אכלנו במסעדה שלמטה - חביתה עם גבינה, ופיצה. לקינוח אכלנו טארט אגסים שהיה גם לגמרי לא רע.
העיקר שהמיטה הייתה רחבה ונוחה.