יום 3: Refuge du Col de la Croix du Bonhomme -> Chalet Refuge des Mottets

Learn more ›

אחרי היום הקודם הקשה והמעייף, החלטנו לעשות יום יחסית קצר, ולהגיע רק עד ל Refuge des Mottets. יש וריאנט גבוה יותר, דרך Col de Four שחותך את המסלול כמעט עד לשם, אבל גם על זה וויתרנו, ועשינו את השביל הרגיל, במעין משולש דרום-מזרחה ל Les Chapieux, ואז צפון-מזרחה לרפיוג'.
ההליכה בבוקר הייתה נחמדה. בהתחלה עוד היו הרבה קטעי שלג שצריך ללכת בהם בזהירות, אבל יחסית מהר עברנו אותם, והמשכנו לרדת במורד ההר.
התכנון היה לאכול איזה בראנץ' למטה. באיזה שהוא שלב ראינו את המבנים של Chalets de la Raja, והייתי בטוח שזה זה, ואנחנו כבר מגיעים. ממשיכים לרדת קצת, חוצים איזה גשרון, ומאחורי הגבעונת יש את חנות המכולת וארוחת הבוקר. כל פעם בסוף ראינו שזה עוד קצת למטה, ובעצם Les Chapieux נמצאת מתחתנו. אבל הדרך לקראת הסוף הייתה בעיקר סוויץ'-בקס רחבים וקלים מאוד, עם נוף מאוד יפה למטה לעמק לאורך הנהר המתפתל.

הנהר המתפתל

כשהגענו למטה, ישבנו סוף סוף לאכול משהו. יש לנו טרייל מיקס חביב שעשינו עם פקאנים, אגוזי מלך, בוטנים ו m&ms. רק שמשום מה גם הוספנו פנימה גרעיני חמניה שמשתלטים על הכל. בשלב הזה אני כבר התחלתי לברור, כל פעם שהוצאתי את היד מתוך השקית. בכל מקרה, בחנות קנינו חצי לחם טרי, ואכלנו אותו עם עגבניה שעוד נשארה לנו מהיום הראשון. האבוקדו שקנינו אכן עשה את טריק הקשה-קשה-קשה-רקוב שלו, והגיע לפח. אכזבה.
הדרך מ Les Chapieux עד לרפיוג' הייתה גם לא קשה אך ארוכה קצת. רובה על כביש צר במעלה עמק des Glaciers, עד שמגיעים ל La Ville des Glaciers (שם הוריאנט הגבוה מתחבר בחזרה לשביל הרגיל), ומשם חצינו לצד השני של העמק והמשכנו לעלות בו, כל פעם מקווים שהבקתה ההיא שאנחנו רואים באופק היא היא הרפיוג'. בסוף הוא הפתיע אותנו ממש מקרוב אחרי איזה גבעונת וסיבוב בשביל. הפתעה לטובה.

Refuge des Mottets

הגענו לרפיוג' יחסית מוקדם, 14:00, ופגשנו כאן את זוג הגרמנים שאכלנו איתם אתמול, אוטה ותומאס. הם עשו את הוריאנט הגבוה והחליטו להישאר כאן. קיבלנו מקום טוב בדורמיטורי - זוג מזרנים מופרד משאר החדר במחיצת עץ דקה. קצת פרטיות.
בכלל, הרפיוג' כאן נחמד מאוד. יש שני מבנים ארוכים ונמוכים שמכילים את המיטות/מזרנים (לפי מה שהבנתי הם היו פעם רפת), מבנה נוסף לחדר האוכל והמטבח, ומבנה שלישי שתפקד כמלון (לא זול בכלל - 198 יורו לשניים בחדר זוגי. בדורם שילמנו 49 יורו לאדם, אני חושב). השירותים והמקלחות במבנה האחרון, מאוד נקי ומסודר. לפי מה ששמעתי מזוג שישן במלון, בפנים מאוד מאוד מסודר ונקי, כולל מקלחות ושירותים בחדרים, והכל קומפלט. אולי שווה להתפנק, למי שיש את הכסף לזה.
נדמה שאת הרפיוג' מנהלת משפחת פון-טראמפ, או משהו כזה. שלוש אחיות בגילאים שונים מקבלות את האורחים ומגישות את הארוחות והמשקאות. אחר כך, בארוחת הערב, פגשנו גם את האמא, שבסוף גם ניגנה לנו באקורדיון. זה היה מוזר מאוד - נראה שהיא ממש סובלת בזמן הנגינה, ורק מחכה שזה יגמר. יכול להיות שלעשות את אותו השואו כל ערב מתחיל לשעמם מהר מאוד.
העיקר - ברפיוג' היה חתלתול קטן וחמוד, שאפילו הצלחתי ללטף קצת. זה ממש שימח אותי לראות אותו משחק שם בין העשבים, ומנסה לצוד איזה פרפר. צריכים עוד חתולים על השביל.
את אחר הצהריים העברנו במקלחת חמימה, כביסה מחופפת בכיורים, ואחר כך בעיקר רביצה על השולחן ליד הדורם. חמים ונעים כשיש שמש, מתקרר כשיש עננים. הנוף מסביב מדהים, מכל הכיוונים הרים מושלגים, שלפעמים מתחברים מאחורי עננים גבוהים, ולפעמים מתגלים במלואם.

בשולחן ישבו איתנו הגרמנים, וגם "הזוג המוזר" - הוא בריטי, מורה פנסיונר שלימד אנגלית וצרפתית בגרמניה, צרפתית וגרמנית באנגליה, ובטח גרמנית ואנגלית בצרפת, והיא צרפתיה. הוא לא ממש מפסיק לדבר, אבל זה נחמד, ומעביר את הזמן עד לארוחת הערב. בעיקר כשמדובר בשני אנטי-סוציאלים כמונו, שלא יודעים איך לנהל שיחה כמו שצריך.
יותר מאוחר הגיעו שני אמריקאים שסוחבים הרבה יותר מידי ציוד על הגב, וגם ישנים באוהלים. לפחות נראה לי שהם אמריקאים, למרות שאחד מהם במקור הולנדי. אז אולי הם הולנדים. ואחר כך הגיעו עוד הרבה קבוצות מאורגנות (התיקים הגדולים שלהם כבר היו מראש בתוך הרפיוג'), רובם ירדו מ Col de Seigne שנעבור מחר. היו גם כמה שעברו עם אופני הרים, אבל נדמה לי שהם רק אכלו משהו והמשיכו הלאה בדרכם.

הנוף מאחורי הרפיוג'

לקראת הערב הרפיוג' כבר היה די מלא, וגם בטח המלון היקר הצמוד. העיקר שהגיע הזמן לארוחה - שוב פעם ישבנו בשולחן עם הגרמנים (בכל רפיוג' הם מחלקים את האורחים לשולחנות מראש. כנראה שאנחנו היינו איתם בגלל ששנינו זוגות צמחונים), ולידנו ישבו זוג אוסטרלים שבאו מקורמיור, וזוג צרפתיות. האוסטרלים סיפרו על כל הקיצורים שהם לקחו באוטובוסים (מ Refuge Bonatti הם ירדו למטה ולקחו אוטובוס לקורמיור, ולמחרת מקורמיור באוטובוס ל Lac Combal) ועל הפס שנעבור מחר (יש שלגים למעלה, אבל לא משהו מיוחד).
המרק הפעם היה מאוד עשיר וטעים, בניגוד למרקים טחונים שאכלנו עד עכשיו. אבל המנה העיקרית הייתה קצת מאכזבת - האורז היה רטוב, ומנת הירקות הייתה לא מאוד מיוחדת, וגם הייתה לכל השולחן (לא קיבלנו מנה מיוחדת לצמחונים). עדיין, לא יצאנו רעבים מהארוחה. ואחרי הארוחה, כמו שכתבתי קודם - מופע אקורדיון. בהחלט פחות מוצלח מאתמול. אבל הם הציבו רף גבוה מאוד.
אחרי האוכל משכנו עוד קצת זמן בשביל לא ללכת לישון בתשע, אבל נראה לי שבטח הצלחנו ללכת לישון בעשר בלילה. עדיין קצת אור בחוץ בשעות האלה. זה מוזר ונחמד. אבל בהחלט קר.
באמצע הלילה יצאתי לבניין השירותים הנפרד. מאוד קר, אבל חשוך לגמרי, ולמעלה בשמיים ראיתי את שביל החלב. היה מדהים ושווה את זה בהחלט.