יום 11: Refuge de la Flegere -> Les Houches

Learn more ›

מצנחי רחיפה ממריאים מ Plan Praz

יצאנו די אחרונים מהרפיוג' בבוקר, אחרי שכל הזוגות האחרים הקדימו. השביל המשיך לאורך קו הגובה, כל הזמן המון-בלאן משמאלנו, ו La Brevent מימיננו. ההליכה הייתה די קלילה עד שהגנו ל Plan Praz, שם תיכננו לקנות משהו לאכול לפני העליה. לצערנו, תחנת הרכבל שם הייתה סגורה כשהגענו, ולפי מה שהבנו היא נפתחת רק ב 11:00. אז המשכנו בלי אוכל. מ Plan Praz השביל התחיל לטפס למעלה די בתלילות, בזיג זגים למעלה לכיוון Col la Brevent, שם השביל גם פוגש את ה GR5 שמגיע מצפון. העליה הלא קלה לקחה לנו קצת פחות משעה, עד למעבר, אבל משם הדרך הייתה שוב פעם מלאה בשלג, ועדיין קצת קשה לפעמים.

מבט על הרכבל בפסגת La Brevent מ Plan Praz

Col du Brevent

קצת אחרי Col de Brevent ראינו יעל הרים די מקרוב, ומעט אחר כך היינו בתוך איזור סגור מכל הכיוונים במצוקים ושלג. הכל היה שקט לגמרי וקריר, ולא היו מטיילים אחרים בסביבה. היה מאוד יפה שם.

יעל מקפצת בהרים

אחרי עוד קצת הליכה בצד הצפוני של הרכס (כך שהמון-בלאן מסתתר מאחורי הצוקים שלשמאלנו), הגענו לקטע טיפוס קצר למעלה, לכיוון הפסגה סוף סוף. למרות שאתמול עקפנו את הסולמות, היום היינו חייבים לטפס על שניים. גם אותם עברנו. טיפה אחר כך הגענו להתפצלות בשביל עם דרך שיורדת למטה ל Plan Praz בצורה יותר ישירה, אני חושב, והיו שם הרבה מטפסי סלעים בדיוק ליד הפיצול, חלקם יורדים צוק קטן עם חבלים, וחלקם מטפסים עליהם בדרך למעלה.
האיזור ההוא כבר היה די מלא במטיילים, הרבה שבאים מלמטה עם הרכבל, וקבוצות גדולות של תלמידי תיכון. עוד עליה קטנה בשלג, והגענו סוף סוף לפסגה, שם יש תחנת רכבת גדולה שתלויה על הצד של ההר, עם מסעדה.
בדיוק כשהגענו, צוות צילום יפני סיים לצלם שם סרטון ליד הפסגה. הם צילמו בקתת אבן קטנה, ופיזרו עליה ומסביבה המון שלג סינטטי. זה היה די משעשע, בהתחשב בזה שמסביבם היה לא מעט שלג אמיתי, שגם נראה הרבה יותר טבעי (מן הסתם).

בקתה מכוסה בשלג סינטטי

בהתחלה ניסינו להיכנס למסעדה בשביל לאכול שם מנה קלילה, אבל אחרי שהתיישבנו והסתכלנו מסביב הבנו שזה לא בשבילנו - מסעדה יקרה ורצינית מידי, ואין להם סנדביץ' פשוט בשבילנו. קמנו ויצאנו, ורק קנינו פחיות שתיה בשביל לשתות בחוץ. עלינו למעלה לנקודת התצפית בראש ההר והסתובבנו קצת. הנוף ממול מרשים, כמו כל היומיים האחרונים, אבל אנחנו כבר רצינו להגיע למטה.

דאון ענקי שחלף מעלינו בזמן שירדנו מההר.

הירידה מ La Brevent הייתה ארוכה ומעייפת. באמצע עצרנו למנוחה ברפיוג' Bel-Lachat, ושם אכלתי שוב פעם חביתה (בהתחלה הביאו לי חביתה עם נקניק, אז החזרתי אותה, והם הכינו עוד אחת. הכל לקח עוד קצת זמן), וגם פגשנו בו את שלישיית הצרפתים שלפני יומיים ירדו איתנו מ Col de Balme בדרך הישירה ל La Tour. הירידה המשיכה והמשיכה, עד שהגענו לפסל גדול של ישו משקיף על העמק, די לקראת הסוף, שם פגשנו שלישיית בריטים שגם מסיימים בדיוק את הטיול שלהם. המשכנו די איתם עד שסוף סוף הגענו ל Les Houches, וזיהינו את המלון שבו ישנו לפני הלילה הראשון. בדיוק ראינו את תחנת האוטובוס המקומי, ועברנו את הכביש בשביל לראות מתי מגיע האוטובוס הבא, כשהוא עצר מולנו, אז פשוט עלינו עליו ולא הספקנו לאמר שלום לבריטים.

מתקרבים לרפיוג' Bel-Lachat

זהו - מסתבר שהאוטובוס בחינם למי שישן בעמק, אז נהג האוטובוס פשוט נתן לנו להיכנס בלי לשאול שאלות, והשתדלנו לא להסריח יותר מידי מסביבנו עד שירדנו במרכז Chamonix, והתחלנו לדדות לכיוון המלון שלנו להערב.
היה יום ארוך מאוד ומעייף - כל הירידה הזאת מפסגת ההר לקחה לנו בערך חמש שעות של דפיקת ברכיים. אבל סיימנו את המסלול.

יום 10: Tre la Champ -> Refuge de la Flegere

Learn more ›

את הבוקר התחלנו בהליכה לכיוון הוריאנט של Col de Montets, בשביל לדלג על השביל הרגיל שמכיל הרבה עליות מפחידות בסולמות ברזל. משום מה היה לי בראש שזה עיקוף קטן וקליל של עליה לרכס, אבל מסתבר שגם העליה הזאת הייתה בהחלט לא קטנה וקלילה. כל הבוקר עקפו אותנו מלא מטיילי יום עם תיקים קטנים, שהגיעו ישר מהעמק למטה. השביל זיגזג כל הדרך, והעליה הייתה די תלולה בחלקים. אבל לא היו סולמות, זה נכון.

מבט מעבר לעמק על Mar de Glace

תוך כדי העליה ראינו כל הזמן את המון-בלאן בצד השני של העמק, וככל שעלינו ראינו יותר מהרכס המרשים שלו.

המון-בלאן מעל Chamonix

נראה לי שלקח לנו בערך שעתיים וחצי להגיע לדי סוף העליה. מצאנו איזה נקודה נחמדה לשבת בה ולהשקיף על Aguille Verte ולנשנש את השקיות האחרונות של ה oatmeal שהיו לנו. משם השביל המשיך בקצת עליות מידי פעם, אבל רובו כבר היה די לאורך הרכס, כשכל הזמן המון-בלאן נמצא בצד שמאל. ראינו גם את כל הקרחונים שזורמים במורד ההר, ואת החריצים העמוקים שהם השאירו מאחוריהם במקומות שהם נמסו כבר. וואו.
כשהגענו לצומת עם התפצלות לכיוון Lac Blanc בדיוק הגיע מלמעלה מטייל שאמר לנו שהאגם כמעט קפוא לגמרי, ומכוסה שלג. בדיוק גם עברה אותנו קבוצה של תיירים יפנים עם מדריך מקומי ומתרגם, ושאלנו את המתרגם אם קשה לעלות לשם. הוא אמר שבכל מקרה אפשר להתחיל לצעוד לכיוון, ומקסימום לחזור בחזרה לשביל הרגיל עוד כמה דקות בהתפצלות הבאה, אז החלטנו לנסות את זה. התחלנו לטפס לכיוון Lac Blanc, ואפילו ראינו את הרפיוג' ששם מלמטה, עם המון שלג בעליה אליו. השלג הכריע נגד, ואחרי כמה דקות חזרנו על השביל, והגענו בחזרה ל TMB הרגיל. חשבנו שאולי נגיע מוקדם ל La Flegere, וניקח משם את הרכבל למעלה לעשות סיבווב ל Lac Blanc.

רפיוג' La Flegere מתחת לתחנת הרכבל

מהצומת חזרה עם השביל כבר ראינו מרחוק את רפיוג' La Flegere, והמשכנו לצעוד על הרכס לכיוונו. רוב הדרך הייתה עם שיפוע קל למטה. כל הזמן גם ראינו את Chamonix מתחתינו, והמון-בלאן עם הקרחונים שלו מעליה בצד השני של העמק. כל הזמן גם ראינו מצנחי רחיפה מעל העמק, של אנשים שכנראה קפצו/המריאו מהרכס וצנחו למטה ל Chamonix.
ממש לפני שהגענו לרפיוג', השביל עבר בנקודת סיום של איזה מסלול סקי אולימפי, או משהו כזה. כרגע כל המדרון ללא שלג, לפחות לקראת הסוף שלו.

סיום מדרון הסקי

בדיוק מעל לרפיוג' עברנו תחנת רכבל שחשבנו לתפוס בשביל לבקר ב Lac Blanc, אבל הקופאית למטה אמרה שאי אפשר להגיע מלמעלה לאגם, בגלל כל השלג, אז ויתרנו. במקום זה ירדנו לרפיוג' וסיימנו את היום.
הגענו יחסיתי מוקדם, בשעה 14:30, אבל פגשנו שם את מיגל ומיגל, ומסתבר שהגיעו לרפיוג' כבר בעשר ומשהו. והם גם הלכו בוריאנט בלי הסולמות, כמונו. אני לא יודע מה הם עשו שם כל היום ככה. נשמע לי משעמם מאוד.
תפסנו לעצמו מקום מוצלח בלינה המשותפת, בצד הריק יותר של האולם, רחוק מהמקלחות והשירותים. המקלחות היו קצת מעצבנות - לא היו בכלל מים קרים, אז מהר מאוד פעולת ההתקלחות כללה בעיקר נסיון להתחמק מסילוני מים רותחים, נסיון להסתבן מהר בלי מים זורמים, וחוזר חלילה. כשאמרנו את זה לאחת האחריות בביקתה, היא אמרה שהם בדיוק ניסו לסדר משהו אתמול, וכנראה שזה עדיין עושה בעיות. מקווה שבינתיים הצליחו לסדר את זה.
שרפנו את המשך היום ברביצה ליד הרכבל, ואחר כך מחוץ לרפיוג', ואחר כך בתוך הרפיוג'. לא היה יותר מידי מה לעשות. אבל לפחות אכלתי פונדנט שוקולד לא רע. בארוחת הערב ישנו סביב שולחן גדול עם עוד שלושה זוגות אחרים, כולם דוברי אנגלית לשם שינוי. שניים מאוסטרליה בדיוק מסיימים טיול גדול באירופה. בין השאר הם רכבו באופניים בכל צ'כיה, ועשו את הדרך מים אל ים בבריטניה (בערך שבועיים של הליכה). נשמע מרשים מאוד. שניים אחרים עשו כבר פעם את ה WHR, ועכשיו הם מסיימים את ה TMB (כמו כמעט כל שאר האנשים ברפיוג').
לארוחה קיבלנו הפעם צלחת עם פלחי עגבניות בתור הסלט הפותח, ואז מנה של תפוחי אדמה מוקרמים עם עגבניות שהיו לא רעים, ובסוף היו הרבה פלטות של גבינות שעשו סיבובים בכל השולחן כמה פעמים. לקינוח כולם בחרו בפונדנט, ואנחנו דווקא לקחנו את שטרודל התפוחים. כנראה שהיינו היחידים בין כל הסועדים שביקשו אותו, כי קיבלנו כל אחד רבע שטרודל ענקי וטעים. זה היה בהחלט דיל טוב.

יום 9: Col de la Forclaz -> Tre la Champ

Learn more ›

הלילה במלון ב Col de la Forclaz היה סיוטי ביותר - החדר הקטן היה צפוף מאוד, עם ארבע מיטות קומותיים צמודות זו לזו (כך שהיו ארבעה מזרנים צמודים למטה, וארבעה מזרנים צמודים למעלה) ועוד מיטת יחיד אחת. הרדיאטור שבחדר דלק משום מה בתחילת הלילה, ולמרות שהשארתי חלון אחד פתוח קצת, מישהו חכם במיוחד סגר אותו. אני לא יודע מתי התעוררתי מכוסה בזיעה ולא יכול לנשום, אבל שקלתי כבר לקחת את השמיכה ולישון איפשהו במסדרון בחוץ. קמתי מהמיטה וטיפסתי למטה, וניסיתי לכבות את הרדיאטור הנוראי הזה, אחרי שגם פתחתי את החלון. ירדתי את כל ארבע הקומות של המלון בתקווה למצוא מישהו בקבלה, אבל לא היה שם אף אחד, אז חזרתי למעלה. במזל הצלחתי כנראה לכבות את החימום, אז הרגשתי קצת הקלה במחנק הנוראי, וזה הרגיע אותי מספיק בשביל להצליח להירדם שוב. אבל היו כמה רגעים מייאשים שם בחושך.

מסוק ממריא ליד המלון ב Col de la Forclaz

בבוקר אכלנו ארוחה רגילה. הרבה גבינה. הפעם בלי חביתה. נפרדנו לשלום מהישראלים, שהולכו כמובן גם היום בוריאנט הקשה יותר. שיהיה להם בהצלחה. בדיוק כשיצאנו מהמלון בשביל לנעול נעליים (כל הנעליים של כל המטיילים הושארו בלילה בחדר הכביסה שמחוץ למלון), מסוק המריא ממנחת 50 מטר מהמלון, ואסף חבילת אספקה גדולה מהרפת שבצד השני של הכביש. היה מרשים לראות את זה מכל כך קרוב.
תחילת היום הייתה יחסית קלה. ירידה מהמעבר לעבר Trient. הכביש יורד בזיג זגים למטה, והשביל חותך הרבה מהקטעים בדוך. זה לא היה קשה מידי. ב Trient יש כנסיה ורודה מאוד, והשביל עבר ישר מתחתיה. הבנתי שיש שם גם רפיוג' וחנות קטנה, אבל אנחנו המשכנו לאורך העמק למטה בלי לעצור, וישר התחלנו בטיפוס בצד השני.

הרפיוג' ב Col de Balme

העליה כבר הייתה יותר מעייפת. שום דבר שלא עשינו כבר, אבל עוד זיג זגים בין העצים. באיזה שהוא שלב עברנו ביקתה קטנה עם שולחן פיקניק על השביל, וישבנו שם כמה דקות. אחרי עוד קצת יצאנו מגובה העצים, וראינו את מה שעוד צפוי לנו - עוד ועוד עליה על הרכס עד למעבר שלמעלה, עם הביקתה ב Col de Balme בקושי נראית מרחוק. המעבר עצמו הוא גם הגבול בין שווייץ לבין צרפת. כבר מרגישים את הסוף.
קצת לפני שהגעו למעבר, עברנו בHerbageres du Col de Balme - כמה מבני אבן נמוכים. לא ממש ראינו שם כלום, אבל אולי בעונה אחרת יש שם משהו מעניין. המשך העליה היה אפילו יותר תלול ובזיג זגים, ואפילו היו כמה מקטעים של שלג שוב פעם. ראינו את זוג הגרמנים מאתמול בדיוק מגיעים מהוריאנט, הם באמת מהירים, אם הם הגיעו ביחד איתנו ל Col de Balme. או שאנחנו איטיים במיוחד.

וכאן מקרוב

הרפיוג' במעבר נראה חביב ולא מזיק, אבל האמת שלא התלהבנו מקבלת הפנים שם - ליד שולחנות הפיקניק מול הכניסה יש שלט שאומר שהשולחנות הם ללקוחות הביקתה בלבד, אז הלכנו עוד כמה מטרים, ותפסנו חתיכת דשא עם נוף טוב ישר למטה לעמק Chamonix, עם קצת מון בלאן בצד שמאל. נשנשנו את העגבניות שקנינו אתמול, עם חתיכת לחם שקנינו גם. כשרצינו למלא מים לקראת המשך היום, הסתבר שאפילו מים לשתיה אין בבקתה הזאת - אני לא בטוח שהם לא סתם אמרו לנו כי לא לנו אצלם - אז קנינו פחיות שתיה כדי שישארו לנו עוד קצת מים להמשך.

מבט על המון בלאן מ Col de Balme

ההמשך מהמעבר אמור להיות מאחורי ומימין לבקתה, לאורך קו הגובה, עם עוד איזה טיפוס ל Aiguelette des Posettes, אבל אנחנו טיפה התברברנו, התקרבנו לירידה לוריאנט שיורד ישר לעמק למטה, ושאלנו שלישיית מטיילים איפה ההמשך של ה TMB. הם גם לא היו בטוחים, אבל בסוף החלטנו פשוט להמשיך בוריאנט הקליל היום, ולרדת לעמק, במקום לטפס עוד קצת. ישנה גם אפשרות של לתפוס רכבל מליד המעבר (בערך 500 מטר דרומה) למטה ל Chalet Charamillon, ומשם עוד רכבל סגור למטה עד לכפר La Tour. אנחנו עשינו את הדרך הזאת ברגל.

חוזרים לצרפת

הירידה מ Chalet Charamillon למטה ממש מזגזגת כל הזמן מתחת למסלול של הרכבל הסגור ששם, כשמצד ימין יש מסלול נפרד לאופני הרים. הם כל פעם עולים ברכבל, ויורדים את זה ברכיבה. עם קפיצות ומכשולים והכל. נראה מאוד מרשים. במשך כל הירידה ראינו כל הזמן מסוק שמעלה משלוחים של ציוד למעלה להר. ספרתי בטח מעל עשרה סיבובים כאלה - כל פעם הוא חזר מעל למגרש החניה שליד הרכבל למטה, תפס חבילה גדולה של ציוד בקצה החבל שהשתלשל ממנו, והמריא חזרה למעלה להר. משתמשים כאן הרבה במסוקים בשביל להעביר ציוד בהרים.

מסוק ממריא מ La Tour

למטה, קצת אחרי מגרש החניה בקצה של La Tour, בדיוק לפני הרכבל, מצאנו שוקת זורמת וסוף סוף מילאנו את המים שלנו ושתינו קצת. המסלול משם היה על הכביש, ולא מאוד מעניין. ב Montroc היו קצת שיפוצים בכביש, אבל מצאנו את המעבר לצד ימין, עם עליה קטנה על איזה גבעונת, והגענו ל Tre-la-Champ. לא היינו בטוחים את נמצא את הרפיוג' בקלות, אבל בסוף מצאנו שילוט אליו, והגענו אליו.

"חדר זוגי" ברפיוג' ב Tre-la-Champ

הרפיוג' עצמו נראה חביב מבחוץ, אבל בפנים הוא צפוף אפילו עוד יותר מהמלון מאתמול. למזלנו, הזמנו חדר זוגי לשנינו, אז לפחות הייתה לנו קצת פרטיות. אבל ה"חדר" היה כוך קטן בתוך המבנה (בלי קיר חיצוני/חלון החוצה), עם מיטה זוגית שתופסת כמעט את כולו, ועוד מיטת יחיד מעליה (שהושארה פנויה בשבילנו, כי שכרנו חדר זוגי כאמור). המקלחות והשירותים היו גם הם צפופים, ואיכשהו מצאנו מקום לתלות את התחתונים והגרביים אחרי כביסה, במרפסת של חדר אחר.
קצת יותר מאוחר הגיעו זוג הישראלים לרפיוג', אבל למזלנו הסתבר שהם הזמינו מקום ברפיוג' אחר, אז זה נחסך מאיתנו. הגיע גם קבוצה גדולה של מטיילים שהולכים את השביל עם המדריכה, שכבר כמה ימים אנחנו כל פעם עוברים אותם והם אותנו. הציוד הכבד שלהם מחכה להם כל ערב ברפיוג', והם לוקחים איתם רק תיקי יום. גם הגיעו שלושה בריטים, שנראה לי שהיו איתנו בעצם בחדר בלילה הקודם, אבל גם אז לא החלפנו איתם מילה.
בניגוד למבנה עצמו, הצוות ברפיוג' הזה היה מאוד נחמד. גם כאן לא הייתה להם שום בעיה להכין לנו מנות צימחוניות, ובאופן כללי הם גם עזרו לנו עם כל מיני שאלות שהיו לנו. היה וייפיי חופשי, אז זה היה מאוד נוח בשביל להתחיל להתארגן על הימים שאחרי הטיול - הזמנו לנו חדר מלון זול בשמוני ליום שאחרי הטיול, וחדר מלון יקר בג'נבה ליום שלפני הטיסה חזרה לארץ.
ארוחת הערב הייתה גם מאוד מוצלחת - קיבלנו סלט ענקי מלא חסה, ירקות ותירס, ואחר כך אורז וקישואים מטוגנים טעימים, ולקינוח היה יוגורט עם פירות יער עליו. הכל היה מאוד משביע וטעים. בשולחן התיישבו לידנו שני מטיילים מספרד - מיגל ומיגל - וסיפרו הרבה על קורותיהם. המבוגר יותר טייל בכל העולם, כולל האברסט בייס קאמפ, ובארה"ב, והיה מעניין לשמוע אותו. הם הגיע ל Tre-la-Champ כל הדרך מ Champex Lac - מה שאנחנו עשינו ביומיים. נשמע מעייף מאוד.

יום 8: Champex-Lac -> Col de la Forclaz

Learn more ›

אחרי ארוחת בוקר קלילה במלון, התחלנו בהליכה היומית. עליה קטנה ב Champex, ואז ירידה די קלילה דרך Champex d'en Haut ו Champex d'en Bas עד ל Plan de l'Au. בחרנו בוריאנט הרגיל, זה שלא עובר ב Arpette הקשה יותר. היום היה יפה ונעים, וכל הבתים השוויצרים האלה נראים בול במקום בתוך כל הירוק הזה מסביב.

הפיצול בין השביל הרגיל (ימין) לוריאנט הקשה יותר (שמאל)

פרות באחו שוויצרי

העליה ל Alp Bovine הייתה, כרגיל, ארוכה מידי. השביל די תלול, וחלקים ממנו ממש זחלנו צעד אחרי צעד, עם מנוחות קצרות כל כמה דקות. היו הרבה מטיילים מסביבנו - קבוצה לא קטנה שמטיילת רק עם תיקי יום (כנראה משתמשים בשירות שמעביר להם את הציוד הכבד מרפיוג' לרפיוג'), הקבוצה האמריקאית הקטנה (שלושה מבוגרים וארבעה ילדים) שכבר ראינו כמה פעמים, ועוד איזה זוג צרפתי "חדש".

סוס משא אלפיני

עברנו איזה התפצלות בשביל, והלכנו כנראה בשביל הישן יותר, לפי מה שהמדריכה של הקבוצה הגדולה אמרה. השביל החדש אמור להיות יותר קצר אבל יותר תלול וקשה.
באיזה שהוא שלב השגנו קבוצה של די הרבה ילדים בגיל חטיבת ביניים, אני מעריך, שהלכו עם כמה מדריכים ושני סוסי משא מסכנים שסחבו להם את כל הציוד הכבד. כל סוס עם איזה מליון תיקים על הגב. נראה קשה.
בסוף הגענו ל Alp Bovine, שם עצרנו לנשנוש צהריים. אכלתי עוד חביתה עם גבינה, ושתיתי בירה. נחמד ככה לאמצע היום.

Alp Bovine במבט מלמעלה

מכאן יש עוד עליה קצרה להיום, שם עקפנו שוב את הזוג הצרפתי, ועברנו שער עץ קטן בקצה שלה. עכשיו כל הדרך היה ירידה של בערך 400 מטר על הרכס, עד שמגיעים ל Col de la Forclaz. המשך היום היה ירידה מתונה וארוכה עד למעבר, בלי נופים יוצאי דופן. כל פעם ראינו מלמעלה מבנים ותהינו אם אחד מהם זה כבר המעבר עצמו, עם המלון שבו. אבל בסוף כשראינו את המלון זה כבר היה ברור שאנחנו מגיעים. עברנו עוד ליד איזה רפת קטנה ממש בקול, והגענו סוף סוף לבית המלון קצת לפני שלוש בצהריים.
המלון עצמו היה די מאכזב, כנראה בגלל שישנו בלינה משותפת - החדרים נמצאים בקומת הגג, אחרי איזה שלושה גרמי מדרגות תלולים, בחדרים קלאוסטרופובים במיוחד, עם מיטות קומותיים ענקיות צמודות אחת לשניה. אנחנו קיבלנו זוג מזרנים בקומה העליונה, והלכנו להתקלח במקלחת זריזה.
בגלל שהשעה הייתה עדיין מוקדמת, החלטנו לנסות לרדת באוטובוס למרטיני שנמצאת מתחת לקול. פקידת הקבלה לא ידעה מתי בדיוק יהיה אוטובוס, אבל היא הראתה לנו איפה התחנה שממול למלון, ושם בנסיון להבין מתי אמור להגיע אוטובוס למטה, ואיך נוכל לחזור בזמן לפני ארוחת הערב, בשעה שבע וחצי בערב. עם קצת ניחושים בעזרת לוח הזמנים שהיה תלוי שם, וגם קצת עזרה שקיבלנו מזוג אחר שירד מהשביל למרטיני, הבנו שהאוטובוס אמור בדיוק להגיע.
הקפיצה הקטנה למרטיני התגלתה כנסיעה של בערך 40 דקות, בעיקר בזגזוגים של אוטובוס ענקי בכבישים צרים במורד ההר. מלמעלה זה נראה קרוב יותר. בעיקר עצמה לא היה הרבה מה לעשות. הלכנו קצת במעלה ובמורד הרחוב הראשי, קנינו קצת אוכל למחר - קיבלנו שלוש עגבניות במחיר שתיים, כי אחת נראתה לא משהו, וגם מצאנו קרמבו! אחר כך רק נשאר לשרוף קצת זמן כשירד גשם, ברחבה המרכזית שם מתחת לאיזה סככה, ועוד צעידה איטית לכיוון תחנת האוטובוס עד שתפסנו את הקו בחזרה למעלה לקול.
אל המלון הגענו בול בזמן לארוחת הערב. קיבלנו שולחן נפרד משלנו, אז לא ממש יצרנו שום קשר עם מטיילים אחרים סביבנו. שמענו זוג ישראלים אחר יושב ליד איזה שולחן, אבל ניסינו באלגנטיות להתעלם מהם בזמן הארוחה. לא נראה לי שהם שמו לב אלינו בהתחלה, אבל בסוף הם ישנו מתחתנו בלילה, והכיסוי שלנו נחשף...
בארוחה עצמה המלצרים כל פעם הביאו את המנות לאיזה שולחן, ואז התחילו לפרפר מסביב ולחלק צלחות לכל השולחנות. המסעדה עצמה הייתה מלאה לגמרי, והם ממש התרוצצו שם. לקח זמן לקבל כל מנה. המרק היה טעים, אבל בתור מנות צמחוניות קיבלנו חביתה עם גבינה (פעם שניה באותו היום) או סלט. לא להיט גדול. לא נורא, סיימנו את הארוחה שבעים.
בחזרה בחדר נתקלנו אז בזוג הישראלים. שני אולטרה-רצים שעשו היום את הדרך מ Arpette, ומחר יעשו גם את הוריאנט הקשה יותר. הם התחילו את הטיול שלהם באיזה מירוץ 60 ק"מ, והכל בכלל הכנה לטרנס אלפ בחודש הבא. מילא שהם בקטע של אולטרה-מרתון וכאלה, אבל גם באופן כללי הם היו די פוצים.

יום 7: La Fouly -> Champex-Lac

Learn more ›

לאחר שבבוקר הצלחנו להתחמק החוצה מהמלון (אל דאגה - שילמנו בערב הקודם. פשוט היינו צריכים לעקוב אחרי כמה שלטי exit-> לכיוון המרתף, ולצאת מאיזה דלת צדדית), התחלנו את ההליכה בעמק לאורך Val Ferret השוויצרי. ביציאה מ La Fouly עברנו אתר קמפינג עם הרבה אוהלים, וקצת אחריו הגענו לכזה מתחם משחקים קטן עם כמה מתקנים מגניבים - היה שם קיר טיפוס ברמות שונות (חלק אפילו עם מצוק שלילי), אומגה קטנה, מסלול קופים די גבוה על העצים (לא ניסינו) ועוד כמה דברים כאלה. נראה נחמד מאוד, למי שבקטע. הכל היה פתוח וזמין. לפחות בשעת הבוקר שאנחנו עברנו שם.

קיר טיפוס בפארק השעשועים האתגרי ביציאה מ La Fouly

המשך הצעידה היה די קליל - כל הזמן לאורך המדרון המזרחי של העמק, משקיפי מלמעלה על הנחל שלמטה, ועל ישובים קטנים שבצד השני. באיזה שהוא שלב השביל פנה חדות ימינה, והיה קטע נחמד שבו הלכנו לאורך שלוחה צרה וארוכה עם שיפוע קטן למטה, עד שהגענו לתחתית העמק. השביל עבר בתוך כמה כפרים כאלה - Praz de Port, Las Arlaches, וכל הזמן חיפשנו איזה מקום לקנות בו משהו לנשנש לפני העליה ל Champex. בסוף מצאנו ב Issert איזה באר קטן שהיה פתוח, ואני אכלתי שם סנדביץ' קטן עם חרדל וגבינה צהובה. לפחות שיהיה משהו. היו גם בצלצלונים מוחמצים קטנים, שהיו מאוד מרעננים.

פסלי עץ בעליה ל Champex

מ Issert התחילה העליה למעלה. לא מאוד קשה, אבל מורגשת בהחלט. בקטע ההוא יש להם איזה משהו עם פסלוני עץ של כל מיני חיות ופטריות לאורך השביל, והשתדלתי משום מה לצלם את כולם (אחרי שהתחלתי עם הראשון והשני, כבר לא יכלתי להפסיק עם השאר... OCD עד הסוף). בסך הכל העליה לקחה לנו בערך שעה וחצי, עד שהגענו למאגר מים קטנטן מתחת לאיזה בקתה גדולה. חשבנו שזה כבר Champex, ובאמת דקה משם חוצים את הכביש, ואפשר בטח פשוט ללכת עליו לתוך העיירה, אבל השביל עולה עוד קצת מהצד לפני שהוא עובר ליד איזה אקדמיה ישנה לארטילריה (היו שם איזה שני תותחים ישנים מול הבניין) ונכנס באמת ל Champex.
בעיירה עצמה לא היה הרבה מה לעשות. הלכנו על השביל לאגם, שהיה יפה מאוד. ההרים המושלגים מסביב משתקפים בו, והכל ירוק מסביב. בהחלט גלויה.

ה Google Street View Car ב Champex

בזמן שהסתובבנו לנו שם בשביל למצוא מקום ללינה, ה Google Street View Car עשתה רונדלים בכל הרחובות. אז נראה לי שכשה Street View של Champex יעלה לאתר, אנחנו נככב בו. אפשר רק לקוות. בקצה הצפוני של האגם, איפה שהתחלנו לצעוד במעלה הרחוב ולהתרחק ממנו, הייתה איזה קבוצה קטנה של מטיילים זרוקים על הדשא שלידו, ומישהו שם דיברה בעברית - אז אמרנו לה שלום והמשכנו לצעוד. אני מתאר לעצמי שהיא הופתעה.

קינוחים על האגם ב Champex

ניסינו למצוא את הרפיוג' שנמצא ליד איזה גנים בוטניים מאוד מיוחדים, או משהו כזה. אז בקצה הרחוב הראשי לקחנו ימינה במעלה איזה דרך צדדית לפי איזה שלט. אחרי שהגענו לרחוב המקביל לא ידענו לאן לפנות, אז התייאשנו וחזרנו למטה. ממול היה איזה מלון, וניסינו להיכנס - אבל הדלת הייתה סגורה, ונראה לי שהיה שם איזה שלט שהקבלה נפתחת רק בשעה ארבע אחה"צ (השעה באותו הזמן הייתה בערך אחת וחצי). חזרנו לדדות במורד הרחוב, וניסינו את מזלנו ב Chalet Au Club Alpin, אבל שם לא היה להם מקום בכלל, אז בסוף פנינו למלון שממול - Hotel du Glacier. קיווינו שהוא יהיה זול כמו המלון ב La Vachey מלפני יומיים, אבל הפעם זה עלה לנו בערך 150 יורו, לא כולל ארוחות. מצד שני, הפעם זה היה מלון אמיתי.
אחרי מקלחות טובות, ואחרי שנתנו את בגדי ההליכה והגרביים שלנו לכביסה (פקיד הקבלה אמר שאם נביא אותם מהר, הם יוכלו להחזיר אותם אלינו לפני שנצא מחר) יצאנו לסיבוב נוסף בעיירה בשביל למצוא משהו לנשנש. קנינו קינוחים טובים במאפיה במעלה הרחוב, והצלחנו לקחת אותם איתנו בהצלחה כל הדרך למטה לאגם בלי לזלול אותם, ואז לאכול בנוחות מול האגם. היה מאוד טעים. עברנו גם בסופר וקנינו כמה דברים למחר, וגם הצצנו בחנות ציוד הטיולים וחשבנו אם שווה לנו לקנות זוג נעליים חדש בשביל אורנה. אבל בינתיים הסופר גלו עובד, והנעליים שלה מחזיקות מעמד. זוג חדש גם יעלה עוד איזה 150 יורו בערך, ויש לנו רק עוד כמה ימים לטיול...
אחר נחנו בכיף כמה שעות טובות בחדר מתחת לפוך, כשבחוץ היה קריר וקצת גשום, אז היינו מרוצים. בהינו בטלויזיה (טופ שף לילדים, ואיזה סידרה של ה BBC על הקטבים, היה מעניין), ויצאנו למצוא לעצמנו משהו לאכול. אחרי עוד כמה סיבובים ברחוב וחצי שהיו שם, חזרנו למסעדה של המלון שלנו, שם אני תיכננתי סוף סוף לנסות פונדו גבינות שוויצרי אמיתי. לצערנו הרב, המנה הזאת מוזמנת ללפחות שני סועדים, אז גם אורנה נאלצה לחלוק אותה איתי, וזה היה סיוט - מלא גבינה חמה וקצת חריפה ולא טעימה, והר של ריבועי לחם לטבול בה. ממש נאבקתי לקראת הסוף, ושמחתי מאוד כשהלחם נגמר. כשהמלצר שאל אותנו אם נרצה עוד לחם, ענינו מיד ב "לא תודה". פונדו גבינה - never again!

פונדו גבינה, תמונת ה "לפני"

נאלצנו לעשות סיבוב נוסף בחוץ רק בשביל להוריד את הפונדו קצת בלי להקיא, ואז זחלנו למלון ונרדמנו במיטה הנוחה.

יום 6: Lavachey -> La Fouly

Learn more ›

לאחר ארוחת הבוקר הקלה, מיהרנו לצאת מהמלון בשביל לתפוס את האוטובוס במעלה עמק. האוטובוס אמור היה להגיע ב 8:20, אבל הוא הקדים באיזה 3 דקות. מזל שהיינו בתחנה, אבל זה לא נראה לי רעיון טוב מיוחד בשביל אוטובוס - להקדים. מילא. התוכנית הייתה להגיע עם האוטובוס עד ל Refuge Valferret, ולחסוך מעצמנו את העליה חזרה למעלה לכיוון Refugio Bonatti, וככה לפצות על ההליכה אקסטרה אתמול אחרי הצהריים. האוטובוס עצמו היה מלא בהייקרים מסוגים שונים. רובם כנראה מטיילי סוף שבוע, אפילו שהיו גם מטיילים שנראה שהיו על השביל לטווחי זמן יותר ארוכים. ראינו מטיילת אחת שהלכה עם שני תיקים עליה - תיק גב בינוני על הגב, ועוד תיק קטן-בינוני שהיא שמה לעצמה מקדימה. נראה לא נוח בצורה מדהימה, ובאופן כללי רעיון רע מאוד. אין לי מושג למה היא עשתה את זה. בכלל - ראינו על השביל הרבה מטיילים עם תיקים בינוניים, שלא נראה שהם סוחבים הרבה משקל. אבל באופן מפתיע היו גם לא מעט מטיילים עם תיקי גב ענקיים ומפוצצים. נראה לי מיותר לגמרי במסלול שכזה.
ירדו מהאוטובוס בRefuge Valferret, הצטלמנו תמונה אחרונה עם אוטה ותומאס והתחלנו לעלות לכיווןRefugeElena. העליה עד לרפיוג' הייתה בינונית, ובצד השני של העמק כל הזמן ראינו את הקרחונים שיורדים מהמון בלאן למטה. לרפיוג' עצמו הגענו די בהפתעה - לא ראינו אותו בדרך מלמטה - ונחנו למשך כמה דקות על המרפסת שלו. דווקא נראה כמו מקום נחמד להעביר בו את הלילה.

רפיוג'יו אלנה

מהרפיוג' העליה נהייתה יותר תלולה, בעיקר בהתחלה, אבל מאוד נהנו מהנופים לכיוון Col du Ban Darray. כל מיני קבוצות קטנות עקפו אותנו בזמן הטיפוס, והיו שם שני מטיילים איטלקים שהלכו עם שני כלבים - אחד מהם פודל לבנבן קטן. היה מאוד חמוד לראות אותו מקפץ במעלה ההר. קצת לפני Grand Col Ferret דיברנו עם הבדלים שלו (לכלב קראו פופי עם פ"ה רפה), והוא אמר לנו באנגלית רצוצה שהוא עשה את ה TMB, או חלק ממנו, בשנה שעברה. המליץ לנו מאוד על Lac Blanc. נצטרך לזכור את זה.

פופי מטפס על ההר

כשהגענו סוף סוף ל Grand Col Ferret, היו שם הרבה אנשים. חלק גדול מהם הגיע איתנו באוטובוס בבוקר, או עקף אותנו בזמן העליה. ראינו גם קבוצה שהמשיכה מה col לעלות על Tete de Ferret. מרשים מאוד, אבל לא בשבילנו.
בפס עצמו עובר הגבול בין איטליה לשווייץ, וככה, אחרי בערך יומיים של הליכה, סיימנו את החלק האיטלקי של הטיול שלנו. אחרי פסטה אחת, פיצה אחת, וכמה מנות לא מעניינות אחרות, ונוף לא רע של המון בלאן כל הזמן משמאלנו, הגיע הזמן לפונדו.

הגבול בין איטליה לשווייץ

מבט לאחור מתחילת הירידה מ Grand Col Ferret

מהפס השביל עבר בקטע מאוד מושלג בדרך למטה, ושוב פעם כל פעם שעברנו מקטע מושלג הייתי בטוח שזהו - מכאן לא יהיה יותר שלג. בדיעבד למדנו שהיו הרבה יותר מידי קטעים כאלה. למרות זאת, בסוף ירדנו מתחת לאיזורים המושלגים, ואחרי עוד קצת הליכה הגענו ל La Peule - מעין רפת/מסעדה שכזאת על צלע La Dotse. נחנו שם קצת זמן, ושתינו משקאות קרים, לפני שהמשכנו בדרכנו למטה.

לה פיולה

המשך הדרך למטה היה על שביל עפר רחב, למרות שראינו כמה מקומות שהיה אפשר לחתוך בהם ישר למטה בשביל הליכה יותר צר. דבקנו בשביל הרחב והמזגזג עד שהגענו לתחתית העמק, ליד Les Ars. הלכנו קצת על כביש די ריק, ואז ירדנו שוב לכיוון הנחל באיזור Ferret, עברנו על שני גשרים והמשכנו לאורך הנחל.
קצת לפני La Fouley הגענו לעוד גשר, ולא היה לנו ברור אם צריך לחצות אותו או להמשיך הלאה לאורך המים. חיכינו שם כמה דקות, ואז הגיעו מאחורינו שתי צעירות בריטיות שכבר ראינו כמה ימים, שהולכות את המסלול עם תיקים קטנים, ומקבלות בשאטל את התיקים הגדולים שלהם כל ערב לרפיוג'. הן חשבו שהשביל אכן עובר את הגשר, אז הלכנו בעקבותיהן. הסתבר שהן צדקו.

גשר מעל La Merdenson

כשהגענו ל La Fouley פגשנו בדיוק שלושה ישראלים שמנסים לברר איך לצאת משם לכיוון ג'נבה. הסתבר שיש להם טיסה לישראל מחר בבוקר, והם תוהים אם לנסות להגיע לג'נבה בלילה ישר, או רק להגיע למרטיני, ומחר מוקדם בבוקר להמשיך עד לשדה התעופה. האמת שאין לי מושג מה הם החליטו בסוף.
אנחנו הלכנו ל Auberge des Glaciers, אבל הסתבר שהוא מלא ללילה. הפקיד שם מיד התקשר למלון אחר בעיירה, וסידר לנו חדר זוגי במלון השני, Cafe Fouly, חמישים מטר בהמשך הרחוב. אכן, זה היה יותר מסעדה עם כמה חדרים למעלה מאשר מלון, אבל זה עבד - בחדר שלנו הייתה מיטה זוגית+ מיטת קומותיים, אבל שכרנו אותו רק לעצמנו, אז היה לנו הרבה מקום לפזר את הציוד ולהסתדר. המקלחת הייתה מחוץ לחדר במסדרון, אבל לא נתקלנו בהרבה מטיילים אחרים שיתחרו איתנו על הזמן ועל המים החמים. אז סך הכל זה היה לא רע.
לארוחת ערב סתם אכלנו במסעדה שלמטה - חביתה עם גבינה, ופיצה. לקינוח אכלנו טארט אגסים שהיה גם לגמרי לא רע.
העיקר שהמיטה הייתה רחבה ונוחה.

יום 5: Courmayeur -> Lavachey

Learn more ›

אחרי ארוחת בוקר סבירה במלון (כרגיל - לחם עם חמאה. הפעם הייתה גם חביתה מקושקשת. קרואסונים, קצת פירות), יצאנו אל הדרך. קנינו איזה לחם/פוקצ'ה/משהו בצקי באיזה חנות, וגם שקית עם דובדבנים לאחר כך. את השביל מצאנו במרכז המדרחוב, עובר בין הכנסיה לבין בניין Societa della Guida. הוא מיד פנה לכיוון צפון והתחיל לטפס. בתוך Courmayeur העליה הייתה די מתונה, אבל אחרי כמה זמן חצינו גשר קטן, ומעט אחר כך העליה הפכה לתלולה ומעייפת. כל יום נראה לנו מראש יחסית לא קשה, עם עליה קטנה בהתחלה, ואז כשאנחנו הולכים את זה אנחנו עוצרים כל איזה שתי דקות רק בשביל לתפוס את הנשימה. במהלך העליה עברו אותנו המון קבוצות של מטיילים. חלקם רק מסתובבים לטיול של יום באיזור, חלקם בקבוצות מאורגנות עם מדריך.

תצפית על קורמיור

אחרי הרבה עצירות למנוחה, הגענו בסביבות 12:00 ל Refugue Bertone, שם ישבנו קצת ושתינו פחית קולה (=אני שתיתי פחית קולה). מסביבנו כל המטיילים קנו עוגות וקפה, ובאופן כללי די חגגו שם. פגשנו שם ישראלית לשעבר שהיגרה לטורנטו. היא סיפרה לנו את כל סיפור חיה, נסיונותיה לחזור לארץ, ואיך שהיא בסוף שוב פעם חזרה לטורנטו. אפילו קיבלנו את האימייל שלה למקרה שנרצה מתישהו לעבור לטורנטו. אולי זה עוד יהיה שימושי...

מנוחה על הרכס, תצפית למון בלאן

מעבר לרפיוג' הייתה עוד עליה ממש קצרה עד לפיצול בין הוריאנט הרגיל לבין הוריאנט שעולה על Col Sapin. אנחנו כמובן בחרנו בוריאנט הרגיל. הנוף לשמאלנו לאורך כל הדרך הציג את המון בלאן והפסגות הדרומיות שלו, ומתחתנו היה Val Ferret האיטלקי. השביל היה קל ברובו, חוץ מכמה קטעים ממש קצרים של עליה, ובסוף אפילו הגענו כמעט ל Refugio Bonatti. כל היום התבאסנו מזה שהם אמרו לנו אתמול שהם מלאים לגמרי, וקיווינו שאולי זה רק מה שהם אומרים בטלפון, אבל שיש להם מקום להייקרים שמגיעים אליהם לקראת הערב. בפיצול קצת לפני הרפיוג' פגשנו שתי איטלקיות שאמרו שהן שלחו את השלישי מהקבוצה שלהן לעלות לרפיוג' ולבדוק אם אולי יש מקום בכל זאת, אז חיכינו שם כמה דקות בשביל לראות מה הם ידווח להן - אין מזל. הרפיוג' אכן מלא לגמרי. לפי הספר, מכאן יש לנו עוד שעה וחצי של ירידה עד שנגיע למלון ב Lavachey. לפחות כבר תכננו שמחר נתפוס אוטובוס במעלה העמק עד ל Chalet Val Ferrett, וככה נחסוך לעלות בחזרה לשביל על הבוקר, או הליכה משעממת במעלה העמק. האיטלקים גם ירדו למטה, אבל הם כיוונו ל Refugio Elena, שלא היה קרוב מספיק בשבילנו לאותו היום. לנו היום הספיק.

רפיוג' בונאטי

הירידה למטה הייתה בשביל די רחב רוב הזמן, וכשהגענו לכביש עם תחנת האוטובוס, שלושת האיטלקים ממקודם, שהגיע לשם כמה דקות לפנינו, הפנו אותנו ימינה. מזל שאחרי איזה עשרים מטרים עצרתי לבדוק רגע במפה, כי זה נראה לי לא מריח טוב - המשך השביל במעלה העמק, לכיוון Chalet Val Ferret ו Refugio Elena שאחריו הוא אכן ימינה. אבל המלון ב Lavachey נמצא בצד שמאל.
התחלנו ללכת על הכביש לכיוון המלון, ובהתחלה חשבנו לנסות לתפוס טרמפ לשם. אבל אחרי בערך שתי דקות ראינו את המלון מתחתנו, ובסופו של דבר נראה לי שלקח לנו איזה רבע שעה להגיע אליו, בהליכה קלילה.
המלון נראה נחמד מספיק. חדרים קטנים בקומה השניה, עם כיור בחדר. מקלחות ושירותים משותפים במסדרון, אבל זה עדיין יותר טוב מלישון בדורם. מיטה אמיתית, שמיכה... התחלנו להתרגל לזה אחרי השינה ב Courmayeur.

בירה במלון ב Lavachey

במלון פגשנו את אוטה ותומאס, הזוג הגרמני. מסתבר שאכן תומאס ירד מ Col de Seigne למטה ל Refuge des Mottets בשביל הארנק שלו, ואז עלה בחזרה. אוטה חיכתה לו איזה שלושה שעות למעלה. והוא עוד כל הזמן צולע כי הברך שלו ממש כואבת - אני במקומו הייתי מארגן שישלחו אלי את הארנק אחר כך... 500 מטר לכל כיוון זה לא פשוט. אבל הם המשיכו את היום והגיעו עד ל Refuge Maison Vieille - בתכלס עד לאן שאנחנו הגענו אתמול, בלי העיכוב הזה, לפני שתפסנו טרמפ לעיר. אז ההספק שלהם מרשים מאוד.
את ארוחת הערב אכלנו איתם - כרגיל הצמחונים ביחד. סוף סוף אכלנו פסטה באיטליה, בתור מנה ראשונה, עם רוטב עגבניות. לעיקרית היה פולנטה, סוג של רטטוי מוזר וקצת חמוץ, אבל אכלתי את הכל, ותפוחי אדמה קטנים בתנור. לקינוח אכלתי עוגת שוקולד. היה שווה.

יום 4: Chalet Refuge des Mottets -> Courmayeur

Learn more ›

את היום הרביעי התחלנו בעליה ל Col de Seigne, שבו עובר הגבול בין צרפת לאיטליה. העליה בבוקר מהרפיוג' הייתה לא קצרה, אבל הנופים היפים במעלה ובמורד Val des Glaciers היו שוים את זה. העליה עצמה היא של בערך 500 מטר, והיא לקחה לנו שעתיים. הנוף מלמעלה היה בכלל מדהים - סוף סוף ראינו את הכיפה של המון בלאן, והכל היה גם מלא שלג לכל הכיוונים.

הגבול בין צרפת לאיטליה, בראש Col de Seigne

בסוף העליה חגגנו עם הטרייל מיקס שלנו. נראה לי שבאופן רשמי החלטתי להתחיל לדוג את ה m&ms מהשקית, ולהתעלם מגרעיני החמניות. למעלה היו גם הרבה מטיילים אחרים, חלקם עלו מהכיוון האיטלקי, והראות הייתה טובה.
אוטה ותומס, איתם אכלנו בשני הערבים הקודמים, השיגו אותנו במהלך העליה והגיעו לפנינו לגבול. צילמתי אותם עומדים על אבן הגבול, והם גם צילמו אותי עליה. אבל אז הסתבר שתומס שכח את הארנק שלו למטה ברפיוג', וכשהתחלנו לרדת לצד האיטלקי הם בדיוק גם גילו שאי אפשר להתקשר לרפיוג' - המספר שלהם הוא לאיזה מוקד שלא נמצא למטה, ואין דרך ליצור איתם קשר באופן מיידי. חתיכת הישג - לשכוח ארנק לפני שמטפסים 500 מטר למעלה...
בעליה היו כמה מקטעי שלג לא רציניים, אבל בצד של הירידה היו דווקא לא מעט קטעים של הליכה בשלג, חלקם גם תוך כדי ירידה יחסית תלולה. כרגיל בשלגים ("כרגיל" - כאילו שנהיינו מומחים גדולים) הלכנו לאט לאט, צעד צעד, ובזהירות. באיזה שהוא שלב מושלג ומשופע, אנחנו צעדנו לנו באיטיות, כשראינו זוג עוקף אותנו בקלילות מהצד. לכל אחד מהם היה רק מקל הליכה אחד, והבחור פשוט החליק על השלג, בצורה מבוקרת, מהר למטה. הבחורה קצת פחות החליקה, אבל היא גם כמעט רצה את זה. זה נראה מרשים מאוד ומפחיד מאוד. אבל בכמה עשרות מטרים האחרונים לפני איזה אי קטן של אדמה, אני גם ניסיתי קצת להחליק בדרך למטה, וזה דווקא היה נחמד מאוד ופשוט. it's all fun and games עד ששוברים את הרגל...
אחרי ירידה תלולה יחסית בצד האיטלקי, התחלנו לרדת בצורה יותר מתונה למטה לכיוון העמק הפתוח למטה. ההליכה הייתה הרבה יותר קלה, והגענו לקטע מישורי ונחמד לאורך הנחל. לקח לנו עוד שעתיים מתחילת הירידה, עד שהגענו ל Rifugio Elisabetta המפורסם. וויתרנו על לעלות אליו, ורק מילאנו מים בשוקת שמתחתיו. נראה מרשים בהחלט, ללא ספק.

רפיוג'יו אליזבטה

אחרי הרפיוג' היה עוד קטע מושלג ותלול, ואני הצלחתי להחליק את עשרת המטרים האחרונים על התחת. זה קרה ממש מהר, אבל למרות שמטייל אחר (המורה לשעבר הבריטי) היה לפני, ובדיוק יצא מהשלג ועלה על הסלעים, הצלחתי להתרסק על הסלעים בלי לפגוע בו. זה היה יכול להיגמר הרבה יותר גרוע. בסוף זה היה בעיקר מצחיק וקר בתחת. גם עיקמתי את מקל ההליכה השמאלי כשניסיתי לעצור/להאט תוך כדי. מילא.
אחרי הירידונת הזאת, השביל המשיך לאורך דרך רחבה ודי משובשת על גדות Lac Combal, שהוא יותר כמו ביצה לא מאוד מרשימה. בדרך עברנו איזה מקום שנראה שהייתה בו בדיוק מפולת, עם עץ הפוך לגמרי, ומלא בוץ ואדמה מכסים גוש ענקי של קרח ושלג שנמצע מתחת. לא הייתי רוצה להיות באיזור כשזה קרה.
בערב הקודם הציעו לנו לעבור איזה גשר ימינה ליד איזה ביקתה, ולרדת לאיזה מקום שאפשר לקחת ממנו אוטובוס ישר ל Courmayeur, וככה לחסוך חצי יום. ראינו את הביקתה מרחוק, ובהחלט התפתנו לקצר קצת, אבל בסוף החלטנו להמשיך בשביל ולהגיע עד ל Refuge Maison Veille. משום מה היה לי בראש שהמשך היום לא קשה ביוחד, רק איזה עליונת קטנה, ומשם הליכה קלילה לרפיוג'. מסתבר שהעליונת הקטנה הזאת הייתה לא קלה בכלל, בעיקר באמצע היום, והיה חם וקשה ומעייף להגיע לקצה.
קצת לפני סיום העליה פגשנו שוב את זוג האמריקאים ממקודם, והם אמרו לנו שכנראה שיש רכבל שיורד מהרפיוג', למטה ל Courmayeur, ושהוא פתוח עד שש. הם מתכננים להגיע לשם עד אז ולרדת לעיירה. החלטנו שזאת תוכנית טובה, ושגם אנחנו ננסה לעשות את זה.
סוף העליה היה לא מאוד מרשים. רק הגענו לאיזה מקום על השלוחה שממנו ההמשך הוא לאורך קו הגובה, פחות או יותר. באופק ראינו כמה בקתות, חלקן תחנות רכבל, חלקן לא קשורות. כל הזמן קיווינו שאחת מהן זה הרפיוג', אבל ההליכה הייתה ארוכה ומייאשת, והרפיוג' לא נראה באופק. לפחות זכינו לראות מרמיטה רצה על השלג, באיזה קטע מושלג קצר. זה היה נחמד.

מרמיטה בשלג

היום המשיך והמשיך, והשביל לא נגמר. באיזה שהוא שלב תהינו אם אנחנו לא פספסנו איזה פניה לתחנת רכבל או משהו כזה, או סתם ירדנו מהשביל, וחיכינו כמה דקות עד שזוג מטיילים עקפו אותנו. כנראה שאנחנו על השביל הנכון. אחרי עוד איזה דקה גם ראינו מלמעלה את הרפיוג', איזה רבע שעה מתחתינו. סוף סוף יש תקווה.
הירידה אליו בסוף לא הייתה קשה מידי, אבל כל היום במצטבר היה בהחלט ארוך מידי ומייאש. כשהגענו מצאנו את זוג האמריקאים יושבים בצל - אין רכבל (הוא מתחיל לפעול רק בעוד כמה ימים), אבל יש להם טרמפ למטה בשעה שש וחצי, או שאפשר לקחת מונית ב 60 יורו. לינה בדורם במקום עולה 45 יורו, ובחדר זוגי 55 יורו לאדם. אלה גם אופציות טובות. אבל בכל זאת נכנסתי לשאול אם יש מקום בטרמפ לעוד שניים, והמפעילה של הרפיוג' אמרה שיש להם מקום רק לזוג אחד. באופן מפתיע, הזוג האמריקאי הסכים לשלם 30 יורו ולחלוק איתנו את המחיר של הירידה ל Courmayeur. בתכלס הם חתיכת עשו לנו טובה לא קטנה.
הסתבר שאת ה"מונית" שאפשר לקחת למטה פשוט שוכרים ממפעילת הרפיוג', שלקחה את ארבעתנו לעיירה בג'יפ שלה - הנסיעה הייתה לא קצרה בכלל, ובהתחלה שלה לפחות, ג'יפ 4X4 היה בהחלט דרוש. היא סיפרה לנו קצת על העיירה, ועל עצמה - היא בכלל היגרה לאיטליה מארגנטינה אחרי שטיילה בכל העולם. ב Courmayeur עצמה אמרנו לה שפשוט תיקח אותנו למלון של הזוג השני - הם הזמינו מראש שני לילות בעיירה, ומשם הם מתכננים להמשיך ל Refugio Bonatti ואחר כך ל La Fouly לסיום הטיולון שלהם.
כשהגענו למלון (Domina Home), חיכינו בסבלנות עד שבקבלה יסיימו לטפל בזוג השני. המלון נראה נחמד מאוד, הרבה מעבר לצרכים הפשוטים שלנו. כשהגיעה פקידת קבלה נוספת והתחילה לטפל בנו, היא אמרה שהמחיר ללילה וארוחת בוקר יהיה 79 יורו - הרבה פחות משתי מיטות בדורם זול למעלה על השביל. אנחנו ציפינו למחיר כפול בערך. מסתבר שגם האמריקאים שילמו כפול בערך על החדרים שלהם שהם הזמינו מראש, קצת לא נעים ככה.
בערב הסתובבנו בעיירה. מקום מאוד נחמד, ולא מצועצע ותיירותי מידי, כמו שאפשר היה לצפות. הלכנו בעיקר במדרחוב הראשי, ובסוף מצאנו איזה פיצריה מקומית קטנה מעבר לפינה (לא Pizza Tunnel המפורסמת, שעליה שמעתי רק אחרי השביל), ואחר כך גם אכלנו גלידה איטלקית טובה. וואו, זה היה טוב, אחרי היום הארוך הזה למעלה בהרים.
כשביקשנו מפקידת הקבלה להתקשר בשבילנו ל Refugio Bonatti, הם אמרו לנו שהם מלאים למחרת. מסתבר שבדיוק באותו הערב התחיל פסטיבל הקלטיקה המפורסם (??? אנחנו כנראה לא קוראים את אותם הפרסומים על פסטיבלים), והוא ימשך שלושה לילות, וכל האיזור יהיה מפוצץ בתיירים. אכן, גם Refuge Valferret היה מלא למחרת. התוכנית היא לרדת מהשביל במשך שעה וחצי וללכת ל Hotel Le Lavachey - הזמנו שם חדר זוגי (59 יורו לאדם).

יום 3: Refuge du Col de la Croix du Bonhomme -> Chalet Refuge des Mottets

Learn more ›

אחרי היום הקודם הקשה והמעייף, החלטנו לעשות יום יחסית קצר, ולהגיע רק עד ל Refuge des Mottets. יש וריאנט גבוה יותר, דרך Col de Four שחותך את המסלול כמעט עד לשם, אבל גם על זה וויתרנו, ועשינו את השביל הרגיל, במעין משולש דרום-מזרחה ל Les Chapieux, ואז צפון-מזרחה לרפיוג'.
ההליכה בבוקר הייתה נחמדה. בהתחלה עוד היו הרבה קטעי שלג שצריך ללכת בהם בזהירות, אבל יחסית מהר עברנו אותם, והמשכנו לרדת במורד ההר.
התכנון היה לאכול איזה בראנץ' למטה. באיזה שהוא שלב ראינו את המבנים של Chalets de la Raja, והייתי בטוח שזה זה, ואנחנו כבר מגיעים. ממשיכים לרדת קצת, חוצים איזה גשרון, ומאחורי הגבעונת יש את חנות המכולת וארוחת הבוקר. כל פעם בסוף ראינו שזה עוד קצת למטה, ובעצם Les Chapieux נמצאת מתחתנו. אבל הדרך לקראת הסוף הייתה בעיקר סוויץ'-בקס רחבים וקלים מאוד, עם נוף מאוד יפה למטה לעמק לאורך הנהר המתפתל.

הנהר המתפתל

כשהגענו למטה, ישבנו סוף סוף לאכול משהו. יש לנו טרייל מיקס חביב שעשינו עם פקאנים, אגוזי מלך, בוטנים ו m&ms. רק שמשום מה גם הוספנו פנימה גרעיני חמניה שמשתלטים על הכל. בשלב הזה אני כבר התחלתי לברור, כל פעם שהוצאתי את היד מתוך השקית. בכל מקרה, בחנות קנינו חצי לחם טרי, ואכלנו אותו עם עגבניה שעוד נשארה לנו מהיום הראשון. האבוקדו שקנינו אכן עשה את טריק הקשה-קשה-קשה-רקוב שלו, והגיע לפח. אכזבה.
הדרך מ Les Chapieux עד לרפיוג' הייתה גם לא קשה אך ארוכה קצת. רובה על כביש צר במעלה עמק des Glaciers, עד שמגיעים ל La Ville des Glaciers (שם הוריאנט הגבוה מתחבר בחזרה לשביל הרגיל), ומשם חצינו לצד השני של העמק והמשכנו לעלות בו, כל פעם מקווים שהבקתה ההיא שאנחנו רואים באופק היא היא הרפיוג'. בסוף הוא הפתיע אותנו ממש מקרוב אחרי איזה גבעונת וסיבוב בשביל. הפתעה לטובה.

Refuge des Mottets

הגענו לרפיוג' יחסית מוקדם, 14:00, ופגשנו כאן את זוג הגרמנים שאכלנו איתם אתמול, אוטה ותומאס. הם עשו את הוריאנט הגבוה והחליטו להישאר כאן. קיבלנו מקום טוב בדורמיטורי - זוג מזרנים מופרד משאר החדר במחיצת עץ דקה. קצת פרטיות.
בכלל, הרפיוג' כאן נחמד מאוד. יש שני מבנים ארוכים ונמוכים שמכילים את המיטות/מזרנים (לפי מה שהבנתי הם היו פעם רפת), מבנה נוסף לחדר האוכל והמטבח, ומבנה שלישי שתפקד כמלון (לא זול בכלל - 198 יורו לשניים בחדר זוגי. בדורם שילמנו 49 יורו לאדם, אני חושב). השירותים והמקלחות במבנה האחרון, מאוד נקי ומסודר. לפי מה ששמעתי מזוג שישן במלון, בפנים מאוד מאוד מסודר ונקי, כולל מקלחות ושירותים בחדרים, והכל קומפלט. אולי שווה להתפנק, למי שיש את הכסף לזה.
נדמה שאת הרפיוג' מנהלת משפחת פון-טראמפ, או משהו כזה. שלוש אחיות בגילאים שונים מקבלות את האורחים ומגישות את הארוחות והמשקאות. אחר כך, בארוחת הערב, פגשנו גם את האמא, שבסוף גם ניגנה לנו באקורדיון. זה היה מוזר מאוד - נראה שהיא ממש סובלת בזמן הנגינה, ורק מחכה שזה יגמר. יכול להיות שלעשות את אותו השואו כל ערב מתחיל לשעמם מהר מאוד.
העיקר - ברפיוג' היה חתלתול קטן וחמוד, שאפילו הצלחתי ללטף קצת. זה ממש שימח אותי לראות אותו משחק שם בין העשבים, ומנסה לצוד איזה פרפר. צריכים עוד חתולים על השביל.
את אחר הצהריים העברנו במקלחת חמימה, כביסה מחופפת בכיורים, ואחר כך בעיקר רביצה על השולחן ליד הדורם. חמים ונעים כשיש שמש, מתקרר כשיש עננים. הנוף מסביב מדהים, מכל הכיוונים הרים מושלגים, שלפעמים מתחברים מאחורי עננים גבוהים, ולפעמים מתגלים במלואם.

בשולחן ישבו איתנו הגרמנים, וגם "הזוג המוזר" - הוא בריטי, מורה פנסיונר שלימד אנגלית וצרפתית בגרמניה, צרפתית וגרמנית באנגליה, ובטח גרמנית ואנגלית בצרפת, והיא צרפתיה. הוא לא ממש מפסיק לדבר, אבל זה נחמד, ומעביר את הזמן עד לארוחת הערב. בעיקר כשמדובר בשני אנטי-סוציאלים כמונו, שלא יודעים איך לנהל שיחה כמו שצריך.
יותר מאוחר הגיעו שני אמריקאים שסוחבים הרבה יותר מידי ציוד על הגב, וגם ישנים באוהלים. לפחות נראה לי שהם אמריקאים, למרות שאחד מהם במקור הולנדי. אז אולי הם הולנדים. ואחר כך הגיעו עוד הרבה קבוצות מאורגנות (התיקים הגדולים שלהם כבר היו מראש בתוך הרפיוג'), רובם ירדו מ Col de Seigne שנעבור מחר. היו גם כמה שעברו עם אופני הרים, אבל נדמה לי שהם רק אכלו משהו והמשיכו הלאה בדרכם.

הנוף מאחורי הרפיוג'

לקראת הערב הרפיוג' כבר היה די מלא, וגם בטח המלון היקר הצמוד. העיקר שהגיע הזמן לארוחה - שוב פעם ישבנו בשולחן עם הגרמנים (בכל רפיוג' הם מחלקים את האורחים לשולחנות מראש. כנראה שאנחנו היינו איתם בגלל ששנינו זוגות צמחונים), ולידנו ישבו זוג אוסטרלים שבאו מקורמיור, וזוג צרפתיות. האוסטרלים סיפרו על כל הקיצורים שהם לקחו באוטובוסים (מ Refuge Bonatti הם ירדו למטה ולקחו אוטובוס לקורמיור, ולמחרת מקורמיור באוטובוס ל Lac Combal) ועל הפס שנעבור מחר (יש שלגים למעלה, אבל לא משהו מיוחד).
המרק הפעם היה מאוד עשיר וטעים, בניגוד למרקים טחונים שאכלנו עד עכשיו. אבל המנה העיקרית הייתה קצת מאכזבת - האורז היה רטוב, ומנת הירקות הייתה לא מאוד מיוחדת, וגם הייתה לכל השולחן (לא קיבלנו מנה מיוחדת לצמחונים). עדיין, לא יצאנו רעבים מהארוחה. ואחרי הארוחה, כמו שכתבתי קודם - מופע אקורדיון. בהחלט פחות מוצלח מאתמול. אבל הם הציבו רף גבוה מאוד.
אחרי האוכל משכנו עוד קצת זמן בשביל לא ללכת לישון בתשע, אבל נראה לי שבטח הצלחנו ללכת לישון בעשר בלילה. עדיין קצת אור בחוץ בשעות האלה. זה מוזר ונחמד. אבל בהחלט קר.
באמצע הלילה יצאתי לבניין השירותים הנפרד. מאוד קר, אבל חשוך לגמרי, ולמעלה בשמיים ראיתי את שביל החלב. היה מדהים ושווה את זה בהחלט.

יום 2: La Contamines-Montjoie -> Refuge du Col de la Croix du Bonhomme

Learn more ›

תחזית מזג האויר הייתה די מפחידה, עם רוחות וגשמים לכל היום. יצאנו מהרפיוג' בבגדי גשם מלאים, הציוד בשקיות זבל בתוך התיקים, והכל תוך כדי טפטוף. בהתחלה השביל ממשיך לאורך הנהר בתחתית עמק Montjoie, וההליכה קלה. גם הגשם לא כזה נורא, כשמידי פעם הטפטוף מתחזק לכמה דקות, אבל רוב הזמן הוא לא רציני.
איזה חצי שעה אחרי ההתחלה פגשנו בזוג שהיה איתנו בערב הקודם ברפיוג'. מסתבר שהם שכחו איזה פאוץ' שם, וגם הטלפון שלהם נמצא בתוכו, אז הם לא יכלו להתקשר בשביל לבקש שמישהו אולי יאסוף להם אותו. נתתי להם את הטלפון שלנו כדי שידברו עם המפעיל של הרפיוג', והוא הסכים לבוא עם האוטו כמה שאפשר לקראתם, ולהביא להם את הפאוץ' שלהם. נחמד מצידו.

Notre Dame de la Gorge

רצינו לעצור לרגע ב Notre Dame de la Gorge, בשביל לראות את כנסית עולי הרגל הזאת. באיזה שהוא שלב היה שילוט שמאלה לחניה של הכנסיה, ואני חשבתי שזה אומר שגם הכנסיה שם. הלכנו לפי השילוט, ולא היה שם כלום, חוץ משירותים ציבוריים. גם זה טוב. שתי דקות הלאה על השביל ראינו את הכנסיה עצמה מבעד לעצים, ואז גם הייתה פניה ומעבר על גשר קטן שהוביל אליה.
הכנסיה לא מאוד מרשימה, או מיוחדת. אבל בסדר. בדיוק כשיצאנו ממנה פגשנו את הזוג ממקודם, שכבר קיבל את הפאוץ' שלו, והמשיך בצעידה.
מיד אחרי הכנסיה השביל מתחיל בטיפוס למעלה. בהתחלה יש דרך די רחבה, מרוצפת באבנים רומיות עתיקות. באיזה שהוא קטע הפתיע אותנו ג'יפ שנסע מולנו לכיוון העמק. נראה לי הרבה יותר מפחיד לנסוע בדרך הזאת בג'יפ מאשר לצעוד ברגל. קצת פחות משעה אחרי הכנסיה חצינו גשר קטן מעל לזרם שוצף, וכמה דקות אחר כך הגענו סוף סוף ל Chalet Nant-Borant, שם עצרנו לבראנץ' של ואפל עם נוטלה. דרך לא רעה להתחיל את היום.

ואפל עם נוטלה

מהרפיוג' השביל מטפס לאט לאט במעלה העמק, רוב הדרך בשיפוע ממש לא חד. ראינו הרבה כרי דשא, ופרות רועות. כל הזמן הזה מזג האוויר המשיך להיות לא משהו, אבל לפחות לא היה חם.
אחרי עוד איזה שעה וקצת הגענו ל Refuge de la Balme, שם ישבנו עוד כמה דקות על ספספל מחוץ לרפיוג', והתכוננו לעליה הלאה.

הנוף מליד Refuge de la Balme

משם העליה התחילה להיות יותר קשה, עם יותר זיג-זגים במעלה ההר, והתחלנו לראות קטעי שלג יותר ויותר קרובים אלינו. בסופו של דבר, גם הגענו למקטע שלג שצריך לחצות ברגל, וזה היה הפעם הראשונה שממש הלכנו בשלג - השביל עצמו היה מסומן היטב על ידי העקבות של כל מי שהלך שם לפנינו, וברוב המקטעים האלה הוא גם היה יחסית מישורי, אז לא הייתה סכנה החלקה. עדיין - אנחנו לא מאוד רגילים להליכה בשלג, ובלי ציוד מתאים, אז הלכנו לאט לאט, צעד צעד, עד לחזרה לאדמה בצד השני.

צומת מוזר באמצע העליה. מחכים להחלטה של הקבוצה שמאחורינו.

הרוחות התחזקו ככל שהמשכנו לעלות, הראות התדרדרה מהר מאוד, והתחלנו ללכת בתוך ענן ערפל תמידי. באיזה שהוא שלב הייתה התפצלות של השביל ימינה, עם איזה שילוט קבור למחצה שציין שהדרך ימינה היא ה GR. אפילו לא היה כתוב איזה GR. שני הזוגות שהלכו קצת לפנינו המשיכו ישר, אבל אנחנו לא היינו בטוחים לאיזה כיוון אנחנו צריכים להמשיך. הלכנו עוד טיפה ישר (ולמעלה), אבל אז הסתובבנו וראינו עוד כמה מטיילים מגיעים לאותה התפצלות, ומתלבטים גם כן. חיכינו לראות לאן הם ימשיכו, והם בסוף גם המשיכו לכיוון שלנו, אז נרגענו קצת.
בכל מקרה, העליה בשלב הזה הייתה כבר כולה בשלג ובערפל, כשכל הזמן יש רוח וטיפות קשר קטנות שפוגעות בפנים שלנו. זה בהחלט היה חדש בשבילנו. לשמחתנו, לא הרבה אחר כך הגענו סוף סוף ל Col du Bonhomme, המעבר הנמוך יותר שצריך לעבור היום.
במעבר עצמו יש ביקתה קטנה (בערך 2*2 מטר), לשם כולם נכנסים בשביל להירגע לרגע מהרוחות ומהקור, לפני שהם יוצאים שוב לסיום היום במעבר הגבוה יותר. אחרי שנרגענו קצת בביקתה הזאת, יצאנו שוב אל הקור והשלג, והתחלנו לצעוד לכיוון הרפיוג'. לקח לנו בערך דקה וחצי להגיע לקטע שבו יש שיפוע מושלג יחסית חד שמאלה, ובגלל הערפל לא רואים איפה הוא נגמר. זה נראה מפחיד מאוד. עשינו 180 מעלות, וחזרנו לביקתה.
למזלנו, היו עוד הרבה מטיילים באיזור, אז ביקשנו יפה משלישיית צרפתים להצטרף (להצטרפת?) אליהם, והלכנו ביניהם את השעה האחרונה, בשלג, בערפל וברוחות, עד לרפיוג'. זה בהחלט היה הרבה יותר מרגיע ללכת עם אנשים שנראה שהם יודעים מה שהם עושים במצב הזה.

הצומת לוריאנט ל Col des Fours

לרפיוג' הגענו כמה דקות אחרי שמצאנו את האבן שמסמנת את הוריאנט ל Col des Fours, ושמחנו מאוד להוריד את בגדי הגשם והנעליים לפני שנכנסנו פנימה.
הרפיוג' הזה מבודד לגמרי מהסביבה, והם אוגרים אנרגיה סולארית בשביל חשמל וחימום המים. אז על מקלחת ויתרנו מראש. בפנים כמעט כל האנשים חיכו עד לארוחת ערב בחדר האוכל, שהיה קצת יותר חם מהחדרים שלמעלה. מסביב לתנור העצים היו מלא נעליים רטובות, ושאר בגדים/גרביים/אוהלים היו תלויים בזוויות בלתי אפשריות בתקווה להתייבש קצת. פגשנו ברפיוג' את זוג האמריקאיות שאכלו איתנו בערב הקודם, ביחד עם הצרפתיה שעושה את ה GR5. יותר מאוחר נכנסנו עוד שלושה ישראלים, שעשו את השביל בכיוון ההפוך, ויצאו מהרפיוג' בסביבות 3 לכיוון Les Contamines, ורק אחרי שעה וחצי הבינו שהם עלו בטעות על ה GR5, וחזרו אחורה. לא צחוק בחוץ, עם כל הרוחות והשלגים האלה. טוב שהם חזרו בזמן לארוחה חמה וקורת גג.

Refuge du Col de la Croix du Bonhomme

בארוחת הערב ישבנו עם שלושת הצרפתים שעזרו לנו בשעת ההליכה האחרונה, ועם עוד זוג גרמנים, שגם הם צמחונים. הארוחה הייתה מצויינת - מרק לא רע, ולמנה עיקרית קיבלנו ממליגה וקיש קישואים ממש טוב. מנה אחרונה הייתה חתיכת עוגה יבשה. לא נורא. ואחרי הארוחה המפעילים עשו מופע קצר עם כמה גיטרות, חצוצרה ושירה. מאוד נחמד.
החדרים היו קטנים יחסית. ישנו בחדר עם עוד זוג שלא ממש ראינו כל הזמן (רק בבוקר הפרענו להם קצת כשקמנו), אבל באופן מפתיע לא היה קר בלילה בכלל.

יום 1: Les Houches -> La Contamines-Montjoie

Learn more ›

את ההליכה על ה TMB התחלנו בבוקר כשיצאנו מהמלון שלנו,Hotel Beau Site,והתחלנו לצעוד ולחפש את השביל. הספר של Ciccerone לא היה מאוד מועיל למטרה הזאת, בעיקר בגלל שאין בו ממש מפות, וההסבר המילולי היה איך להגיע לשביל מתחנת הרכבת (שלא היה לנו מושג איפה היא בדיוק), וגם אז הוא כלל רק בערך שתי שורות לא מאוד אינפורמטיביות. התחלנו לצעוד על הכביש הראשי לכיוון ה Tourist Information, מתוך תקווה לקבל שם הסברים על איך להגיע לשביל, וגם לשאול על מצב השלגים במעברים הגבוהים. כמובן שהם היו סגורים כל כך מוקדם בבוקר (בסביבות 7:30 - אם אני זוכר נכון הם נפתחים בסביבות 10:00 רק). אז המשכנו הלאה.
בספר היה כתוב משהו על מעבר במנהרה עם הכביש, ואז פניה שמאלה ועליה במדרגות עץ. ליד איזה תחנת רכבל ראינו מדרגות עץ עולות על ההר בצד שמאל, וניסינו את מזלנו שם. בדיוק כשהתקרבנו, קבוצה די גדולה ומאורגנת של הייקרים מבוגרים יותר באה לכיווננו, והם סימנו לנו שזאת לא הדרך. נראה שגם הם מחפשים.
המשכנו עוד קצת על הכביש הראשי לכיוון כללי מערב, ובאמת ראינו שהכביש עובר איזה מנהרה קצרה. לפחות אנחנו בכיוון הנכון. אחרי המנהרה באמת ראינו איזה בניין שכתוב עליוGrand Balcon, כמו שכתוב בספר. זהו. עלינו על השביל.

סימון שביל

העליה מ Les Houches עד ל Col de Voza היא לא קשה או תלולה במיוחד. בהתחלה יש הרבה הליכה על כבישים, עד שמגיעים לתחנת הרכבל שליד Les Vieilles lugas. משם הדרך עוברת קצת ביערות, ועל דרכי עפר. ליד הקצה העליון של הרכבל עוברים ליד מסעדת La Ferme, ומשם הדרך כבר די קצרה עד ל Col de Voza.

תצפית על Glacier Bionassay ו Hotel Bellvue, Col de Voza

במעבר עצמו יש תחנת רכבת, שבימי הקיץ מגיעה למעלה עד לתצפית נוחה על Glacier Bionassay. יש גם התפצלות לוריאנט גבוה שעובר קצת מתחנת לקרחון הזה, ואז ממשיך ל Les Contamines.
אנחנו ישבנו ואכלנו קצת לחם עם טחינה גולמית (מהבית - בשלב הזה היא עדיין שרדה) ועגבניות (מהסופר ב Les Houches), לפני שהמשכנו בשביל הרגיל (הדרך היותר קלה) למטה לכיוון עמק Montjoie.
המשך היום היה ארוך, אם כי לא קשה גם כן. בהתחלה יורדים דרך הכפרים Bionassay ו le Champel, עד שמגיעים לתחתית העמק ב Tresse, ואז ממשיכים קצת לאורכו עד שבסוף מגיעים ל Les Contamines.
אנחנו הזמנו מקומות ברפיוג' של המועדון האלפיני הצרפתי - Chalet Au Club Alpin, ואחרי קצת חיפושים הצלחנו למצוא אותו כשעברנו את הגשר לכיוון מערב, ואז עלינו למעלה בגבעה קצת.
החדרים ברפיוג' היו יחסית מרווחים. אנחנו ישנו בחדר של ארבע מיטות קומותיים (תפסנו את הקומה התחתונה). בקומה התחתונה של המבנה יש חדר עם כיורים נוחים לשטיפת בגדים, שני תאי מקלחת, ותא שירותים אחד. בקומה שמעל יש עוד תא שירותים, ואת חדר האוכל והמטבח.
היינו מאוד מודאגים מארוחת הערב הצמחונית שביקשנו, אבל היא הייתה מצויינת - למנה ראשונה היה מרק עדשים טחון וטוב, ולמנה עיקרית היה מן מאפה פסטה עם גבינה (טיפה טפל), ואנחנו גם קיבלנו כמות מכובדת מאוד של רטטוי מאוד טעים.בהחלט לא נשארנו רעבים. בתור מנה איקרית קיבלנו צלוחית עם קצת שמנת חמוצה, ופטל מעליה. מרענן וטעים.