לאחר שבבוקר הצלחנו להתחמק החוצה מהמלון (אל דאגה - שילמנו בערב הקודם. פשוט היינו צריכים לעקוב אחרי כמה שלטי exit->
לכיוון המרתף, ולצאת מאיזה דלת צדדית), התחלנו את ההליכה בעמק לאורך Val Ferret השוויצרי. ביציאה מ La Fouly עברנו אתר
קמפינג עם הרבה אוהלים, וקצת אחריו הגענו לכזה מתחם משחקים קטן עם כמה מתקנים מגניבים - היה שם קיר טיפוס ברמות שונות
(חלק אפילו עם מצוק שלילי), אומגה קטנה, מסלול קופים די גבוה על העצים (לא ניסינו) ועוד כמה דברים כאלה. נראה נחמד מאוד,
למי שבקטע. הכל היה פתוח וזמין. לפחות בשעת הבוקר שאנחנו עברנו שם.
|
|
קיר טיפוס בפארק השעשועים האתגרי ביציאה מ La Fouly
|
המשך הצעידה היה די קליל - כל הזמן לאורך המדרון המזרחי של העמק, משקיפי מלמעלה על הנחל שלמטה, ועל ישובים קטנים שבצד
השני. באיזה שהוא שלב השביל פנה חדות ימינה, והיה קטע נחמד שבו הלכנו לאורך שלוחה צרה וארוכה עם שיפוע קטן למטה, עד
שהגענו לתחתית העמק. השביל עבר בתוך כמה כפרים כאלה - Praz de Port, Las Arlaches, וכל הזמן חיפשנו איזה מקום לקנות בו
משהו לנשנש לפני העליה ל Champex. בסוף מצאנו ב Issert איזה באר קטן שהיה פתוח, ואני אכלתי שם סנדביץ' קטן עם חרדל
וגבינה צהובה. לפחות שיהיה משהו. היו גם בצלצלונים מוחמצים קטנים, שהיו מאוד מרעננים.
|
|
פסלי עץ בעליה ל Champex
|
מ Issert התחילה העליה למעלה. לא מאוד קשה, אבל מורגשת בהחלט. בקטע ההוא יש להם איזה משהו עם פסלוני עץ של כל מיני חיות
ופטריות לאורך השביל, והשתדלתי משום מה לצלם את כולם (אחרי שהתחלתי עם הראשון והשני, כבר לא יכלתי להפסיק עם השאר... OCD
עד הסוף). בסך הכל העליה לקחה לנו בערך שעה וחצי, עד שהגענו למאגר מים קטנטן מתחת לאיזה בקתה גדולה. חשבנו שזה כבר
Champex, ובאמת דקה משם חוצים את הכביש, ואפשר בטח פשוט ללכת עליו לתוך העיירה, אבל השביל עולה עוד קצת מהצד לפני שהוא
עובר ליד איזה אקדמיה ישנה לארטילריה (היו שם איזה שני תותחים ישנים מול הבניין) ונכנס באמת ל Champex.
בעיירה עצמה לא היה הרבה מה לעשות. הלכנו על השביל לאגם, שהיה יפה מאוד. ההרים המושלגים מסביב משתקפים בו, והכל ירוק
מסביב. בהחלט גלויה.
|
|
ה Google Street View Car ב Champex
|
בזמן שהסתובבנו לנו שם בשביל למצוא מקום ללינה, ה Google Street View Car עשתה רונדלים בכל הרחובות. אז נראה לי שכשה
Street View של Champex יעלה לאתר, אנחנו נככב בו. אפשר רק לקוות. בקצה הצפוני של האגם, איפה שהתחלנו לצעוד במעלה הרחוב
ולהתרחק ממנו, הייתה איזה קבוצה קטנה של מטיילים זרוקים על הדשא שלידו, ומישהו שם דיברה בעברית - אז אמרנו לה שלום
והמשכנו לצעוד. אני מתאר לעצמי שהיא הופתעה.
|
|
קינוחים על האגם ב Champex
|
ניסינו למצוא את הרפיוג' שנמצא ליד איזה גנים בוטניים מאוד מיוחדים, או משהו כזה. אז בקצה הרחוב הראשי לקחנו ימינה במעלה
איזה דרך צדדית לפי איזה שלט. אחרי שהגענו לרחוב המקביל לא ידענו לאן לפנות, אז התייאשנו וחזרנו למטה. ממול היה איזה
מלון, וניסינו להיכנס - אבל הדלת הייתה סגורה, ונראה לי שהיה שם איזה שלט שהקבלה נפתחת רק בשעה ארבע אחה"צ (השעה באותו
הזמן הייתה בערך אחת וחצי). חזרנו לדדות במורד הרחוב, וניסינו את מזלנו ב Chalet Au Club Alpin, אבל שם לא היה להם מקום
בכלל, אז בסוף פנינו למלון שממול - Hotel du Glacier. קיווינו שהוא יהיה זול כמו המלון ב La Vachey מלפני יומיים, אבל
הפעם זה עלה לנו בערך 150 יורו, לא כולל ארוחות. מצד שני, הפעם זה היה מלון אמיתי.
אחרי מקלחות טובות, ואחרי שנתנו את בגדי ההליכה והגרביים שלנו לכביסה (פקיד הקבלה אמר שאם נביא אותם מהר, הם יוכלו
להחזיר אותם אלינו לפני שנצא מחר) יצאנו לסיבוב נוסף בעיירה בשביל למצוא משהו לנשנש. קנינו קינוחים טובים במאפיה במעלה
הרחוב, והצלחנו לקחת אותם איתנו בהצלחה כל הדרך למטה לאגם בלי לזלול אותם, ואז לאכול בנוחות מול האגם. היה מאוד טעים.
עברנו גם בסופר וקנינו כמה דברים למחר, וגם הצצנו בחנות ציוד הטיולים וחשבנו אם שווה לנו לקנות זוג נעליים חדש בשביל
אורנה. אבל בינתיים הסופר גלו עובד, והנעליים שלה מחזיקות מעמד. זוג חדש גם יעלה עוד איזה 150 יורו בערך, ויש לנו רק עוד
כמה ימים לטיול...
אחר נחנו בכיף כמה שעות טובות בחדר מתחת לפוך, כשבחוץ היה קריר וקצת גשום, אז היינו מרוצים. בהינו בטלויזיה (טופ שף
לילדים, ואיזה סידרה של ה BBC על הקטבים, היה מעניין), ויצאנו למצוא לעצמנו משהו לאכול. אחרי עוד כמה סיבובים ברחוב וחצי
שהיו שם, חזרנו למסעדה של המלון שלנו, שם אני תיכננתי סוף סוף לנסות פונדו גבינות שוויצרי אמיתי. לצערנו הרב, המנה הזאת
מוזמנת ללפחות שני סועדים, אז גם אורנה נאלצה לחלוק אותה איתי, וזה היה סיוט - מלא גבינה חמה וקצת חריפה ולא טעימה, והר
של ריבועי לחם לטבול בה. ממש נאבקתי לקראת הסוף, ושמחתי מאוד כשהלחם נגמר. כשהמלצר שאל אותנו אם נרצה עוד לחם, ענינו מיד
ב "לא תודה". פונדו גבינה - never again!
|
|
פונדו גבינה, תמונת ה "לפני"
|
נאלצנו לעשות סיבוב נוסף בחוץ רק בשביל להוריד את הפונדו קצת בלי להקיא, ואז זחלנו למלון ונרדמנו במיטה הנוחה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה