אחרי ארוחת בוקר קלילה במלון, התחלנו בהליכה היומית. עליה קטנה ב Champex, ואז ירידה די קלילה דרך Champex d'en Haut ו
Champex d'en Bas עד ל Plan de l'Au. בחרנו בוריאנט הרגיל, זה שלא עובר ב Arpette הקשה יותר. היום היה יפה ונעים, וכל
הבתים השוויצרים האלה נראים בול במקום בתוך כל הירוק הזה מסביב.
העליה ל Alp Bovine הייתה, כרגיל, ארוכה מידי. השביל די תלול, וחלקים ממנו ממש זחלנו צעד אחרי צעד, עם מנוחות קצרות כל
כמה דקות. היו הרבה מטיילים מסביבנו - קבוצה לא קטנה שמטיילת רק עם תיקי יום (כנראה משתמשים בשירות שמעביר להם את הציוד
הכבד מרפיוג' לרפיוג'), הקבוצה האמריקאית הקטנה (שלושה מבוגרים וארבעה ילדים) שכבר ראינו כמה פעמים, ועוד איזה זוג צרפתי
"חדש".
עברנו איזה התפצלות בשביל, והלכנו כנראה בשביל הישן יותר, לפי מה שהמדריכה של הקבוצה הגדולה אמרה. השביל החדש אמור להיות
יותר קצר אבל יותר תלול וקשה.
באיזה שהוא שלב השגנו קבוצה של די הרבה ילדים בגיל חטיבת ביניים, אני מעריך, שהלכו עם כמה מדריכים ושני סוסי משא מסכנים שסחבו להם את כל הציוד הכבד. כל סוס עם איזה מליון תיקים על הגב. נראה קשה.
בסוף הגענו ל Alp Bovine, שם עצרנו לנשנוש צהריים. אכלתי עוד חביתה עם גבינה, ושתיתי בירה. נחמד ככה לאמצע היום.
מכאן יש עוד עליה קצרה להיום, שם עקפנו שוב את הזוג הצרפתי, ועברנו שער עץ קטן בקצה שלה. עכשיו כל הדרך היה ירידה של
בערך 400 מטר על הרכס, עד שמגיעים ל Col de la Forclaz. המשך היום היה ירידה מתונה וארוכה עד למעבר, בלי נופים יוצאי
דופן. כל פעם ראינו מלמעלה מבנים ותהינו אם אחד מהם זה כבר המעבר עצמו, עם המלון שבו. אבל בסוף כשראינו את המלון זה כבר
היה ברור שאנחנו מגיעים. עברנו עוד ליד איזה רפת קטנה ממש בקול, והגענו סוף סוף לבית המלון קצת לפני שלוש בצהריים.
המלון עצמו היה די מאכזב, כנראה בגלל שישנו בלינה משותפת - החדרים נמצאים בקומת הגג, אחרי איזה שלושה גרמי מדרגות תלולים, בחדרים קלאוסטרופובים במיוחד, עם מיטות קומותיים ענקיות צמודות אחת לשניה. אנחנו קיבלנו זוג מזרנים בקומה העליונה, והלכנו להתקלח במקלחת זריזה.
בגלל שהשעה הייתה עדיין מוקדמת, החלטנו לנסות לרדת באוטובוס למרטיני שנמצאת מתחת לקול. פקידת הקבלה לא ידעה מתי בדיוק יהיה אוטובוס, אבל היא הראתה לנו איפה התחנה שממול למלון, ושם בנסיון להבין מתי אמור להגיע אוטובוס למטה, ואיך נוכל לחזור בזמן לפני ארוחת הערב, בשעה שבע וחצי בערב. עם קצת ניחושים בעזרת לוח הזמנים שהיה תלוי שם, וגם קצת עזרה שקיבלנו מזוג אחר שירד מהשביל למרטיני, הבנו שהאוטובוס אמור בדיוק להגיע.
הקפיצה הקטנה למרטיני התגלתה כנסיעה של בערך 40 דקות, בעיקר בזגזוגים של אוטובוס ענקי בכבישים צרים במורד ההר. מלמעלה זה נראה קרוב יותר. בעיקר עצמה לא היה הרבה מה לעשות. הלכנו קצת במעלה ובמורד הרחוב הראשי, קנינו קצת אוכל למחר - קיבלנו שלוש עגבניות במחיר שתיים, כי אחת נראתה לא משהו, וגם מצאנו קרמבו! אחר כך רק נשאר לשרוף קצת זמן כשירד גשם, ברחבה המרכזית שם מתחת לאיזה סככה, ועוד צעידה איטית לכיוון תחנת האוטובוס עד שתפסנו את הקו בחזרה למעלה לקול.
אל המלון הגענו בול בזמן לארוחת הערב. קיבלנו שולחן נפרד משלנו, אז לא ממש יצרנו שום קשר עם מטיילים אחרים סביבנו. שמענו זוג ישראלים אחר יושב ליד איזה שולחן, אבל ניסינו באלגנטיות להתעלם מהם בזמן הארוחה. לא נראה לי שהם שמו לב אלינו בהתחלה, אבל בסוף הם ישנו מתחתנו בלילה, והכיסוי שלנו נחשף...
בארוחה עצמה המלצרים כל פעם הביאו את המנות לאיזה שולחן, ואז התחילו לפרפר מסביב ולחלק צלחות לכל השולחנות. המסעדה עצמה הייתה מלאה לגמרי, והם ממש התרוצצו שם. לקח זמן לקבל כל מנה. המרק היה טעים, אבל בתור מנות צמחוניות קיבלנו חביתה עם גבינה (פעם שניה באותו היום) או סלט. לא להיט גדול. לא נורא, סיימנו את הארוחה שבעים.
בחזרה בחדר נתקלנו אז בזוג הישראלים. שני אולטרה-רצים שעשו היום את הדרך מ Arpette, ומחר יעשו גם את הוריאנט הקשה יותר. הם התחילו את הטיול שלהם באיזה מירוץ 60 ק"מ, והכל בכלל הכנה לטרנס אלפ בחודש הבא. מילא שהם בקטע של אולטרה-מרתון וכאלה, אבל גם באופן כללי הם היו די פוצים.
|
| הפיצול בין השביל הרגיל (ימין) לוריאנט הקשה יותר (שמאל) |
|
| פרות באחו שוויצרי |
|
| סוס משא אלפיני |
באיזה שהוא שלב השגנו קבוצה של די הרבה ילדים בגיל חטיבת ביניים, אני מעריך, שהלכו עם כמה מדריכים ושני סוסי משא מסכנים שסחבו להם את כל הציוד הכבד. כל סוס עם איזה מליון תיקים על הגב. נראה קשה.
בסוף הגענו ל Alp Bovine, שם עצרנו לנשנוש צהריים. אכלתי עוד חביתה עם גבינה, ושתיתי בירה. נחמד ככה לאמצע היום.
|
| Alp Bovine במבט מלמעלה |
המלון עצמו היה די מאכזב, כנראה בגלל שישנו בלינה משותפת - החדרים נמצאים בקומת הגג, אחרי איזה שלושה גרמי מדרגות תלולים, בחדרים קלאוסטרופובים במיוחד, עם מיטות קומותיים ענקיות צמודות אחת לשניה. אנחנו קיבלנו זוג מזרנים בקומה העליונה, והלכנו להתקלח במקלחת זריזה.
בגלל שהשעה הייתה עדיין מוקדמת, החלטנו לנסות לרדת באוטובוס למרטיני שנמצאת מתחת לקול. פקידת הקבלה לא ידעה מתי בדיוק יהיה אוטובוס, אבל היא הראתה לנו איפה התחנה שממול למלון, ושם בנסיון להבין מתי אמור להגיע אוטובוס למטה, ואיך נוכל לחזור בזמן לפני ארוחת הערב, בשעה שבע וחצי בערב. עם קצת ניחושים בעזרת לוח הזמנים שהיה תלוי שם, וגם קצת עזרה שקיבלנו מזוג אחר שירד מהשביל למרטיני, הבנו שהאוטובוס אמור בדיוק להגיע.
הקפיצה הקטנה למרטיני התגלתה כנסיעה של בערך 40 דקות, בעיקר בזגזוגים של אוטובוס ענקי בכבישים צרים במורד ההר. מלמעלה זה נראה קרוב יותר. בעיקר עצמה לא היה הרבה מה לעשות. הלכנו קצת במעלה ובמורד הרחוב הראשי, קנינו קצת אוכל למחר - קיבלנו שלוש עגבניות במחיר שתיים, כי אחת נראתה לא משהו, וגם מצאנו קרמבו! אחר כך רק נשאר לשרוף קצת זמן כשירד גשם, ברחבה המרכזית שם מתחת לאיזה סככה, ועוד צעידה איטית לכיוון תחנת האוטובוס עד שתפסנו את הקו בחזרה למעלה לקול.
אל המלון הגענו בול בזמן לארוחת הערב. קיבלנו שולחן נפרד משלנו, אז לא ממש יצרנו שום קשר עם מטיילים אחרים סביבנו. שמענו זוג ישראלים אחר יושב ליד איזה שולחן, אבל ניסינו באלגנטיות להתעלם מהם בזמן הארוחה. לא נראה לי שהם שמו לב אלינו בהתחלה, אבל בסוף הם ישנו מתחתנו בלילה, והכיסוי שלנו נחשף...
בארוחה עצמה המלצרים כל פעם הביאו את המנות לאיזה שולחן, ואז התחילו לפרפר מסביב ולחלק צלחות לכל השולחנות. המסעדה עצמה הייתה מלאה לגמרי, והם ממש התרוצצו שם. לקח זמן לקבל כל מנה. המרק היה טעים, אבל בתור מנות צמחוניות קיבלנו חביתה עם גבינה (פעם שניה באותו היום) או סלט. לא להיט גדול. לא נורא, סיימנו את הארוחה שבעים.
בחזרה בחדר נתקלנו אז בזוג הישראלים. שני אולטרה-רצים שעשו היום את הדרך מ Arpette, ומחר יעשו גם את הוריאנט הקשה יותר. הם התחילו את הטיול שלהם באיזה מירוץ 60 ק"מ, והכל בכלל הכנה לטרנס אלפ בחודש הבא. מילא שהם בקטע של אולטרה-מרתון וכאלה, אבל גם באופן כללי הם היו די פוצים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה